בשיחה עם יומן ערוץ 7, בצל יום הזיכרון לשואה ולגבורה שצוין בשבוע שעבר, מספר יעקב בר נחמן את סיפורו הבלתי ידוע של סבו, הרב שלמה סלומון דז'יובאס, שנרצח באושוויץ, לא לפני שדאג להצלתם של 6000 ילדים יהודים.
הרב דז'יובאס נולד בצ'רסטחובה שבפולין למשפחת צאצאי האנוסים בפורטוגל. הוא היה לעוזר לרב והרבנית פראייר. כבר בימי הגזירות הראשונות על היהודים זיהתה הרבנית פראייר כי משהו רע קורה ועשוי להתעצם והחליטה לפעול לפחות להצלתם של הילדים.
הרב דז'יובאס הוזמן אל בית הרב שזיהה בו יכולות ארגון ומסירות נפש וסיפר לו שיש לו עבודה עבורו ומעתה הוא יעבוד מול הרבנית שגייסה כספים למשימת הכנתם של מסמכים ודרכונים מזויפים לילדי היהודים. "הוא היה צריך לקחת כסף שהרבנית ארגנה, ובמקומות שונים בבלגיה ובשווייץ הוא היה צריך להשיג דרכונים ותעודות מעבר ומסמכים נוספים מזויפים לטובת הילדים כדי להוציא אותם מברלין, וגם לארגן חוות בצפון גרמניה שבהן הילדים ילמדו חקלאות כמה שבועות ואז להביא אותם להמבורג ומשם באוניות שיגיעו לארץ. הוא היה צריך גם להגיע מדי פעם לארץ כדי לראות איפה הילדים הללו ייקלטו".
בצורה הזו הציל סבו של בר נחמן לא פחות מ-6000 ילדים והקפיד להיות בתחנת הרכבת עד לעלייתו של הילד האחרון מכל קבוצה וקבוצה. אחרוני העולים לרכבת האחרונה היו אמו של יעקב ואחותה, בנותיו של הרב דז'יובאס. בר נחמן מספר כי בעלותה לרכבת מעדה ממדרגה שהייתה שם מאחר והרכבת החלה בנסיעה, וכמעט והושארה מאחור. אלמלא אחד הנוסעים שהושיט את ידו והכניס אותה לרכבת לא הייתה מצטרפת לאותה נסיעה אחרונה.
"אחרי זה הוא הלך להכין קבוצה נוספת, אבל לצערינו יש בינינו ערב-רב שמתקנאים, הם ראו שהיהודים עושים משהו אפור להציל יהודים והלשינו עליו ועל הרבנית לנאצים. הגסטאפו והס.ס. הוציא מחיר על הראש שלו, ובאחת הפעמים שהוא יצא עם המסמכים עבור קבוצה נוספת מישהו לכד אותו והסגיר אותו לנאצים כשבכיס הפנימי שלו היו כרטיסי נסיעה שלו של אשתו ושל ההורים של אשתו. הגיעו אליו לבית, כוח של אקציה נכנס לבית, ירו ימינה ושמאלה, הרגו את הסבא והסבתא ולקחו את אשתו למחנה ומשם לאושוויץ שם נגמרו חייו".
על העבודה של איסוף המסמכים המזויפים מספר בר נחמן כי דרך קשרים ושמועות הגיע סבו לבתי דפוס בבלגיה ובשווייץ שהיו מוכנים תמורת כסף לייצר תעודות מזויפות באיכות גבוהה. המפגשים עם בעלי בתי הדפוס היו נערכים בחשאי. "פעם הוא הגיע למקום מפגש עם אנשי קשר. איש הקשר אמר לו לחכות לפני שהוא מביא אותו לבית של בעל בית הדפוס. הוא הלביש אותו בלבוש של פועל עזר בבית הדפוס, ובערב הביא אותו לבית של בעל בית הדפוס, נכנסו במהירות, סגרו תריסים ודיברו בשקט. בעל בית הדפוס אמר לו ש'מעכשיו תעבוד איתי כי מי שעבד איתך קודם הלשינו עליו ותפסו אותו עם לוחות הדפוס, ואל תשאל מה עשו לו. אנחנו חוזרים לעבוד אבל זו הפעם האחרונה כי אני מפחד'".
את הפעילות להשגת המסמכים ביצע סבו של יעקב תוך הסתתרויות במנהרות, באורוות ומקומות מסתור נוספים, תוך שימוש בתעודות זהות מזויפות שהוחבאו בכיסים פנימיים. את סיפורו של הסב שומר בר נחמן כמעט לבדו. "אני היחיד שמכיר את הסיפור כי אני היחיד שחזרתי לארץ. אימא ידעה שעוד מעט היא תעזוב את העולם ולא נשאר לה הרבה זמן, היא ידעה שאני הכי קרוב לה בתפיסה ולכן היא סיפרה לי את כל הפרטים".
לשאלה אם הוא חש תסכול כשהוא יודע שאיש אינו מכיר את סיפורו ההרואי של סבו, משיב בר נחמן ואומר "זה עצוב". עם זאת הוא סבור שהניצולים יודעים וזוכרים, "הילדים שניצלו הם מייסדי שדה אליהו, בארות יצחק וחפץ חיים", הוא אומר ומספר על מפגש שקיים לפני שנים לא מעטות בקיבוץ חפץ חיים עם אותו בחור שהושיט את היד לאמו כדי שלא תיפול ממדרגת הרכבת לפני שעזבה את התחנה. "הוא היה מלא תודה על כך", מציין בר נחמן ומעיר כי הוא עצמו נקרא יעקב על שמו של אותו בחור שהציל את אמו.
עוד הוא מוסיף ומספר על אנדרטה שקיימת בשכונת קטמון הירושלמית לזכרה של הרבנית שהובילה את גיוס הכספים לרכישת התעודות המזויפות, "אחרי שתפסו את סבא היא שמעה שמישהו הלשין גם עליה והצליחה לברוח. בדרך היא אספה עוד כמה מאות ילדים". ילדים אלה הובאו ככל הנראה באניות לגאליות לארץ ישראל.
אביו של בר נחמן היה שומר ראשו של ז'בוטינסקי בתקופת שהותו בוינה והיה ראש ארגון ההגנה היהודי שם נגד נוער הנאצים. "ההוראה שהם קיבלו מז'בוטינסקי הייתה שבאותו יום שבו ממשלת אוסטריה תיפול בידי הכיבוש הנאצי תצאו מיד. לכל אחד היו הוראות איך לצאת לאן ללכת ועם מי להיפגש".
בדבריו ממשיך בר נחמן ומתאר את נתיב בריחתו של אביו עם חבריו מאוסטריה דרך יגוסלביה ועד צפון איטליה ומשם באניה הגיעו לפיראוס שביוון, שם הסתתרו מספר ימים. "הגרמנים גילו שיהודים ברחו לשם והם התחילו להפגיז את אתונה במטוסים. מלך יוון סירב למסור את היהודים לנאצים ובהפסקה בין התקיפות של המטוסים הוא הורה להקצות את כל ספנות הדייגים להברחת היהודים לקפריסין שם יחכו להם חבריהם. בקפריסין היו אנשי האצ"ל שחיכו להם ובסירות קטנות של 10-12 בחורים בכל סירה הגיעו קרוב לחוף הארץ ומשם שחו עד לחוף לזיכרון יעקב".