נשיא המדינה בטקס יום הזיכרון תשע"ז

נשיא המדינה, ראובן (רובי) ריבלין, פתח את אירועי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה בטקס הדלקת נר הזיכרון שהתקיים הערב ברחבת הכותל המערבי בירושלים.

לאחר הישמע הצפירה הדליק הנשיא את נר הזיכרון יחד עם מוריה בן ארי, אלמנתו של רס"ן חגי בן ארי ז"ל וילדיו ונשא דברים. עוד נשא דברים בטקס, הרמטכ"ל רב אלוף גדי איזנקוט.

הנשיא פתח את נאומו וסיפר על היכרותו עם משפחת השכול לאורך השנים עד אשר החל בכהונתו כנשיא. בדברו על ביקוריו בבתי המשפחות אמר: ״כמו גזירת גורל ארורה, אני תמיד מגיע מאוחר מידי, תמיד אני מפסיד אותם. אני מגיע אל הבתים שלהם, הבתים שלכם בני המשפחות והם,

הנופלים, הבנים והבנות האהובים כל כך צעירים ממש. והם כבר בגיל נכדינו. רואה את שמותיהם במסגרת שחורה והתמונות צבעוניות, והסרטונים חיים, ו'הסלפי' האחרון עם האח הקטן, וההודעה האחרונה לאמא, והלב נקרע.״ ״אתם יושבים ושותקים,״ אמר הנשיא, ״ואני שותק אתכם.״

הנשיא הדגיש כי הערב, בימי ציון היובל לשחרור ירושלים אנחנו זוכרים: ״החירות שלנו קדושה, קדושה וקשה. אנחנו יודעים יש מחיר לקיום שלנו כאן, לחירות שלנו. יש מחיר ואנחנו ביראה ובאימה נכונים לשלם אותו.״ הנשיא הדגיש: ״משפחות יקרות אנחנו חיים את הזכות, אתן שילמתן את המחיר. את מחיר חירותנו הנקנית בדם.״

הנשיא הקריא משירו של נמרוד שגב ז״ל, אשר נפל במלחמת לבנון השנייה, אותו כתב לאשתו: "הוקפצתי בערך בשלוש", כתב נמרוד שגב, "היה זה צלצול הטלפון. אמרה לי: חייל, שטחי כינוס. צעקת לי שאת לא מוכנה לשלם את המחיר.

אמרתי יפיופה, זה דבר די שגרתי וכל אזרח - חייל חייב ללכת, נשקתי, הרגעתי, 'כאילו אמיתי', קיוויתי שאחזור לפני שלכת". ״כך כתב,״ סיפר הנשיא והמשיך: ״ארבעה ימים אחר כך בט"ו באב, חג האהבה, נמרוד נפל בקרב בדרום לבנון, במלחמת לבנון השנייה. 'חייב ללכת', הוא כתב. אנחנו כולנו חייבים ללכת, כך חונכנו, כך אנחנו מחנכים את ילדינו.״ הנשיא המשיך ואמר: ״המחיר הנורא של הקיום שלנו כאן מטיל עלינו חובה לדאוג ביום ובלילה, לעשות הכל, הכל, כדי לעמוד במשימה. ראשית להבטיח את ביטחון אזרחינו, את ביטחון מדינת ישראל. שנית, לעשות כל שביכולתנו כדי להבטיח את שלום חיילינו בביצוע משימתם.״

הנשיא האריך בדבר חשיבותה של המוכנות לכל איום בכל זמן ומכל זירה ואמר: ״עלינו להיות יותר מוכנים ממוכנים. יותר מצוינים ממצוינים. תמיד לבדוק את עצמנו. תמיד דרוכים. תמיד מקדימים בצעד. תמיד עסוקים לא במניעת המלחמה הבאה, אלא במניעת המלחמות הבאות, בכל כלי ואפיק העומדים לרשותנו. לשם כך צה"ל מוכרח להיות מוקדש כל כולו למשימות שלפניו. צה"ל הוא כולנו, הוא שומר עלינו - ואנחנו נשמור עליו.״

לקראת סיום דבריו דיבר הנשיא על מקומה הקריטי של הממלכתיות בצה״ל ואמר: ״השמירה שלנו ושל צה"ל על הממלכתיות שבו - היא השמירה על היסודות הבסיסיים ביותר עליהם עומד הבית הזה. אסור לנו לשכוח אנחנו נופלים יחד, וקמים יחד. באסונות הפוקדים אותנו באימונים ובתחושת ההקלה שלנו לשמע המילים 'כל כוחותינו שבו בשלום'.״

בתום דבריו פנה הנשיא אל המשפחות והדגיש את חשיבותו של הזיכרון החי להמשך תקומתו של העם. ״משפחות יקרות,״ אמר נשיא, ״הבוקר חנכנו את היכל הזיכרון הממלכתי לחללי מערכות ישראל. המחויבות שלנו לעתיד היא גם המחויבות שלנו לזיכרון. הזיכרון של הבנים והבנות, הגיבורים שלנו, האהובים שלכם. תקומה אמתית של עם צומחת מתוך זיכרון חי של השורשים שלנו, של ההיסטוריה והמסורת שלנו.

זיכרון חי של הגיבורים והגיבורות שלנו. לא רק תמונות במסגרת שחורה על קיר. אלא - מורשת חיה, אבוקה המאירה את דרכנו, סיפור חייהם ומותם. נזכור את כולם. לאורם נלך.״

הנשיא הדגיש, "איננו שוכחים את הלוחמים שלא שבו משדות הקרב. המשימה להשבת הנעדרים והחללים שמקום קבורתם לא נודע טרם הושלמה. המחויבות שלנו לבנים, בעינה עומדת. יחד, הערב אנחנו שולחים תפילה לרפואה שלמה לכל הפצועים, במאבקם היומיומי".

"יקיריי", אמר הנשיא, "משפחות אהובות, אני מתפלל שנדע למשוך מקדושת היחד שביום הזה לכל ימות השנה, שנזכור את המחיר ואת הנושאים בו, שנהיה ראויים לו - שנהיה ראויים לכם.״