ארז רונד הי"ד
ארז רונד הי"דבאדיבות המשפחה

אורן רונד מעפרה, נשא דברים לזכר אחיו, ארז, שנהרג לפני 15 שנה בפיגוע ירי סמוך לצומת המשטרה הבריטית בבנימין.

הדברים נאמרו בטקס יום הזיכרון המרכזי של המועצה האזורית מטה בנימין בבית יד לבנים בצומת המשטרה הבריטית.

ביום חמישי אחר הצהריים, כ"ו בסיוון תשס"ב (06.06.2002), עשה ארז את דרכו לביתו בעפרה מהישיבה במירון, שם הספיק בבוקר לעשות בחינה באזרחות. בצומת עלי עלה על טרמפ עם משפחה מעלי שהייתה בדרכה לירושלים – נהג ושני ילדיו.

סמוך לתחנת המשטרה הבריטית הישנה, מצפון לרמאללה, נפתחה על המכונית אש ממארב מחבלים. ארז נפצע אנושות בחזה. הוא הובהל לבית חולים, אך שם נפטר. שאר נוסעי המכונית לא נפגעו. בן 18 בהירצחו. ארז הותיר הורים, אח ושתי אחיות. הובא למנוחות בבית העלמין בעפרה.

נאומו המלא של אורן רונד:

"15 שנים חלפו עברו להן, מאז אותה בשורת איוב נוראית ששינתה לה את חיי מקצה לקצה.

יוני 2002.

תקופה קשה מאוד לעם ישראל.

ובחודש זה עשרות יהודים נרצחו באכזריות בערים, בישובים, בדרכים. דמינו היה בעיני אויבינו, כהפקר.

וטלפון מאמא "אורן, ארז נפצע בפיגוע ירי.. המצב שלו בינוני.. תגיע לבית החולים".

מתארגן בזריזות ויוצא לנסיעה.

אחת הנסיעות הארוכות בחיי.

נסיעה שממנה לעולם לא אצליח לחזור.

התיישבתי בסמוך לנהג, בכדי שאוכל להאזין לחדשות.

ושם כל הזמן חוזרים ואומרים- שנפצעת קשה.

דקה לשמונה ועוד לפני שהחלה מהדורת החדשות - ירדתי מהאוטובוס.

ושם, עמדה לה חברת המשפחה, אביטל טקוני, והיא עומדת שם, עם הטלפון בידה ודמעות בעיניה. ואז כבר הבנתי - קרה הנורא מכול.

דקה לשמונה והזמן יעצור מלכת וארז לעולם כבר לא יחזור.

נסענו לבית החולים, שם נפרדנו בפעם האחרונה.

ההלוויה התקיימה למחרת ביום השישי, קהל עצום ורב, של עם ישראל, הגיע לחלוק לך כבוד בדרכך האחרונה.

ארז, היית בשבילי ואח וחבר.

אני מתגעגע לזמנים הטובים שהיו לי איתך ואפילו למריבות!

ארז! אפילו ביום המרגש ביותר בחיי בחתונה עם אשתי עדי , פגשתי והרגשתי בכאב החד הזה, שבאובדנך ובעוצמה חזקה כל כך.

ואיך זה שאתה לא פה איתנו, שמח ביום שמחתי- עם כל המשפחה יחד?

ובדיוק ארבע שנים, לאחר היום המקולל ההוא, בו הרוצחים השפלים, הצליחו לטלטל ולזעזע את כל יסודות משפחתנו קיבלנו ישועה ונחמה.. ובני בכורי, האחיין שלך הקטן, אורי ארז, יצא לעולם.

ואני מסתכל עליו ורואה אותך והוא דומה לך, בכל כך הרבה דברים אפילו בדברים הקטנים שהיו רק שלנו! והוא כל כך מזכיר לי אותך ואתה כל כך חסר לי.

והשנים חולפות להן ובכל אירוע שאני חווה בחיי, אני שב ונזכר בך ושואל את עצמי, איך זה היה נראה? אילו היית חלק מהסיפור שלי, שלנו.

ורק כמה מאות מטרים מפה, מפרידים בינינו לבין המקום, בו עלית על המוקד בהיותך יהודי בארצו.

וילדים רבים, עם אותו חיוך כמו שלך, שנקראו על שמך, יוכלו לשחק בגן ארז – במירון, לטפס על העצים בבוסתן בנווה צוף שנושא את שמך - ואפילו גן הגיבורים בעמונה.

וכן.. גם לזה אין לי תשובה.

השנה, עקרו את עפרה, אחותינו היקרה.

ואת כל היישוב עמונה.. ובנוסף תשעה בתים בעפרה.

אולי הייתי משנה כמה שורות, בשירה של מירי אלוני "שיר לשלום"

ומתחנן ומבקש!

"אל תניחו להולכים"

וכן, "אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום.."

הביאו את היום שבו ההתיישבות תפרח!

יום בו, על כל חלל שנקטף מאיתנו - יקום ישוב ויפרח! יום בו באמת יבוא השקט, על כולנו, כל עם ישראל".