בשבע מהדורה דיגיטלית

השוואה לא נאורה

מרים נאור גייסה את התנהלות הנאצים לטובת חיזוק האקטיביזם השיפוטי. מוטב לה כי תשאיר את שיח השואה מחוץ לעימותים הפוליטיים. דעה

יהודה עמרני , ח' באייר תשע"ז

נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור
נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור
צילום: יונתן סינדל, פלאש 90

בשקט מקומם עברו לסדר היום אמירות מקוממות עוד יותר של נשיאת בית המשפט העליון למחרת יום השואה.

בעודה ספוגה ברשמים העזים ממצעד החיים בפולין שבו השתתפה יום קודם לכן, הקדישה מרים נאור את נאומה בטקס השבעת השופטים החדשים ללקח המרכזי שעל מדינת ישראל להפיק מהשואה הנאצית, לשיטתה.

לשבחה של נאור ייאמר שהיא לא רמזה ולא עטפה את דבריה, אלא התבטאה ברורות. הכנסת, הממשלה והעם עמדו על דוכן הנאשמים בעוון "שלטון הרוב", ועדת התביעה פתחה בלקח המרכזי מהשואה הארורה, שלדבריה הוא כי "לא כל החלטה או חוק שהתקבלו ברוב דעות הם גם בהכרח החלטה או חוק דמוקרטיים, שכן ההיסטוריה מלמדת כי באין ריסון לכוחו של הרוב הוא עלול להפוך לעריצות". נאור המשיכה והזהירה מפני "ימי האופל של המשטר הנאצי", בו היה רוב ששלל את זכויות המיעוט החי בקרבו. "הדרך להשמדת שליש מעמנו נסללה כאשר שללו מהיהודים את זכויות האזרח ואת זכויות האדם", אמרה הנשיאה וחזרה ושנתה בנאום כתוב ומוקפד.

האומץ של נשיאת העליון לעשות שימוש משובש שכזה בשואה הנאצית ובשישה מיליון הקורבנות מעורר דאגה רבה. רק בלבול ערכי חד יכול להביא את הדמות הבכירה ביותר בתחום המשפט לנסות ולהגן על תפיסת העולם של האקטיביזם המשפטי באמצעות אזהרה כי בלעדי האקטיביזם אנו עלולים להידרדר למחוזות הנאצים.

גם העובדות ההיסטוריות לא עומדות לצידה של נאור. ברפובליקת ויימאר הגרמנית שלפני עליית הנאצים לשלטון, מעמדו ועצמאותו של בית המשפט נקבעו בחוקה, כמו גם זכויות האדם. בית המשפט שם אף נטל לעצמו את היכולת לבטל חקיקה המנוגדת לחוקה. אך זכויות האדם והאקטיביזם השיפוטי לא הצליחו למנוע את עלייתו של היטלר ואת שואת היהודים.

אלא שהטעויות בקורות ההיסטוריה מתגמדות מול הטעות המוסרית המרה של נשיאת בית המשפט העליון במדינת ישראל. הרי גם היא יודעת היטב שלו יצויר ומדינת ישראל תידרדר למחוזות ההזויים האלה, הרי שפסק דין חלוט לא ימנע את הטירוף.

נאור לא המציאה את הגלגל. השנה, כמדי שנה, הקפיד אהרון ברק לומר את אותם הדברים, והנה הם מחלחלים מטה. הניסיון להשתמש בשואה ככלי פוליטי לצבירת כוח וסמכות אנטי דמוקרטית למוסד שנאור עומדת בראשו, וכעזר לוויכוח הפנימי והדמוקרטי שמתנהל בתוך מדינת הניצולים, הוא מבזה.

עדיף היה שנאור תותיר את השואה וזכרה מחוץ לעימותים הפוליטיים, אך אם היא בוחרת לעשות זאת היא חייבת להסכים שגם שלטון המיעוט אינו ערובה או חסם מפני הידרדרות מוסרית, וחיסול הדמוקרטיה לא יכול להיות אחד מלקחי השואה.

הכותב הוא מנכ"ל התנועה למשילות ודמוקרטיה