השמאל: לא לתת לנתניהו לנהל את המו"מ

ראש מכון 'מולד' קוראת שלא להשאיר את מושכות המו"מ בידי נתניהו שאינו מעוניין להגיע להסדר אמיתי.

שמעון כהן , י"א באייר תשע"ז

בנימין נתניהו
בנימין נתניהו
צילום: רויטרס

ביקורו של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ מתקרב, וככל שהוא מתקרב צצים פרשנים מימין ומשמאל שמעלים אפשרות שאולי דווקא החיבוק שמקבל ראש הממשלה נתניהו מטראמפ ואנשי ממשלו יציבו את נתניהו בעמדה שבה לא תהיה לו ברירה אלא לקבל את היזמה המדינית שינסה טראמפ לקדם.

במכון 'מולד', העוסק במדיניות השמאל וקידום עמדותיו, מטילים ספק גדול אם טראמפ הוא אכן התקווה הגדולה של השמאל הישראלי.

בראיון ליומן ערוץ 7 מסבירה ליאת שלזינגר, העומדת בראש המכון, את התפיסה שמובילה אותה למסקנה לפיה אסור לתת לנתניהו לנהל את המו"מ המדיני.

להבנתה מה שלא קרה בשלוש הקדנציות של נתניהו לא יקרה כעת, בעיקר לנוכח התחושה שנתניהו אינו באמת מעוניין לקדם מהלך מדיני. לדבריה כאשר זו הגישה של אחד הצדדים הרי שכל קיומו של המו"מ לא רק שהוא מתייתר אלא אף עלול לעורר גל של הסלמה, כפי שהיה בתקופת ג'ון קרי וכישלונות מסעותיו המדיניים כאן.

"שני הצדדים לא מעוניינים, בעיקר נתניהו", אומרת שלזינגר המטילה את מרבית כובד האחריות על נתניהו שלדבריה מעדיף להיסגר בחדר ולא לעשות דבר בזירה המדינית. להבנתה כל ממשל אמריקאי, גם אם בנט יהיה נשיא ארה"ב, כלשונה, יתמוך בהסדר מדיני שעיקריו קווי 67' והמציאות המדינית אליה מוביל נתניהו גורמת לבידודה של ישראל.

על כך נשאלה שלזינגר איך הדברים מתיישבים עם המציאות בה נתניהו עודו אורח מבוקש בטרקליני מנהיגים בעולם ומנגד גם הם מקפידים להגיע לירושלים בזה אחר זה. נראה שמדיניותו של נתניהו, גם אם אינה תואמת את תפיסת השמאל, אינה מובילה לבידוד מדיני של ישראל. שלזינגר קובעת כי אכן "מדינות העולם תומכות בישראל אבל מתנגדות למפעל ההתנחלות", ושבה וקובעת כי "נתניהו שומר על סטטוס-קוו שבו הוא לא עושה שום דבר. הוא הפך את הסטטוס קוו מטקטיקה לאידאולוגיה".

"אף אחד לא עוצר את הממשלה הזו מלספח. זו הממשלה הימנית ביותר בתולדות ישראל. מי עוצר בעדה? אין בדל מסמך שמראה לאן הימין רוצה להוביל את המדינה – הסדרים כלכליים או ביטחוניים", היא אומרת כהוכחה לחוסר המעש המדיני של נתניהו, וכשהיא נשאלת מדוע עדיין אבו מאזן מסרב להיעתר לבקשותיו של נתניהו לפגוש אותו ללא תנאים מוקדמים ומדוע טרק אבו מאזן את הטלפון גם למנהיגים ישראליים אחרים כדוגמת אהוד אולמרט ואהוד ברק, היא טוענת כי בעוד הפלשתינים מציגים עמדה אחידה וקבוע נתניהו מחליף את עמדותיו מרעיון שתי המדינות לדחיית רעיון זה והתנהלות זו מעידה לטעמה על רפיסות ותבוסתנות.

על כך נשאלה שלזינגר אם לא יתכן שהמציאות מעט מורכבת יותר ונתניהו מבין שיהיה קשה לקדם סיפוח מחד ומאידך מדינה פלשתינית שתאיים על גוש דן מגבעות השומרון גם היא סכנה חמורה, ובהתאם הוא מתמרן תימרון הראוי להערכה. שלזינגר אינה מבינה על מה יש להעריך כאן את התנהלותו של נתניהו. לטעמה התנהלות שבה אין מקדמים מהלך מדיני מנוגדת לחזון הציוני ויש בה גם פגיעה באינטרס הישראלי לנוכח התמורות העוברות על המזרח התיכון.

דבריה אלה של שלזינגר מובילים לשאלה מתחום 'תורת המשחקים' – האם החזרה על העיקרון לפיו נסיגה והקמת מדינה פלשתינית היא אינטרס ישראלי אינה זו שמקשיחה את עמדותיהם של הפלשתינים, שאינם מוכנים לוותר על מאומה לטובת מה שבעיני ישראל הוא אינטרס שלה.

שלזינגר נשאלה אם הדברים אינם פשוטים כמו כל מפגש בין שני צדדים המבקשים לקיים עסקה – כאשר אדם נכנס לחנות וברור לשני הצדדים שהוא חייב לצאת מהחנות עם הסחורה אין סיבה שהמוכר יוריד את המחיר אלא להיפך, יקשיח את עמדותיו ויעלה את המחיר.

לעומת זאת, אם יבהיר כי ללא הורדת המחיר הוא יעזוב את החנות הסיכוי להגמשת עמדתו של המוכר תהיה גדולה יותר. האם אין בכך הוכחה שדווקא השמאל הוא שמונע הסדר בגלל ראייתו את ההסדר כאינטרס ישראלי? "ניהול מדינה הוא לא שופינג", משיבה שלזינגר וקובעת כי גם אם המו"מ על פרטי ההסכם נתון לסחר מכר הרי שהעיקרון לפיו ישראל חפצה בהיפרדות ובמדיניות שתאפשר לה בריתות בינלאומיות הוא עיקרון מנחה שצריך להוביל את המדיניות הישראלית.

בהמשך השיחה עמה ביקשה שלזינגר לקבוע כי מרבית העם בישראל רוצה בהקמת מדינה פלשתינית ויש לומר לו את האמת בדבר כוונותיה של הממשלה. על כך נשאלה אם יתכן והדברים אינם שחור ולבן ואינם מוחלטים, ואולי המציאות מעט מורכבת יותר שכן גם אזרחי ישראל אינם רוצים לראות איום ביטחוני מגבעות השומרון על גוש דן, על נתב"ג, על ירושלים ושאר עריה של ישראל.

בפני שלזינגר הוזכר ירי הרקטה במהלך מבצע 'צוק איתם' לעבר יהוד, עובדה ששיתקה את נתב"ג למהלך יממה שלמה. ניתן לשער איך ייראה השער האווירי למדינת ישראל אם יהיה איום קבוע של טנקים תותחים ומעבר לכך על מטוסים הנוחתים וממריאים בנתב"ג.

על הדברים הללו משיבה שלזינגר וקובעת כי לא ההתיישבות האזרחית היא שנותנת ביטחון וכי שיתוף הפעולה של מנגנוני הביטחון הפלשתיניים עם צה"ל מוכיחים את היכולת להיסמך עליהם גם במציאות מדינית חדשה של מדינה פלשתינית. על קביעתה זו נאמר לשלזינגר כי היכולת של אבו מאזן לקיים מנגנונים אלה נסמכת אך ורק על הימצאותו של צה"ל בשטח שהרי ברגע בו עזבה ישראל את אבו מאזן לנפשו ברצועת עזה התחולל המהפך שאחריתו הייתה השלכתם של אנשיו בידי אנשי חמאס מהקומה ה-14 לקול מצהלות ההמון, מציאות שקרוב לוודאי תחזור על עצמה ביהודה ושומרון אם צה"ל ייסוג.

במציאות מורכבת שכזו, נשאלה שלזינגר, אולי נכון פועל ראש הממשלה נתניהו כשהוא מתמרן בין מניעת הקמתה של מדינה פלשתינית לבין אמירות מדיניות ימניות שיתכן שעשויות להערכתו לקומם על ישראל את העולם.

שלזינגר דוחה את הדברים ואומרת: "זו גישה של לעצום עיניים. המחשבה שאפשר להמשיך במצב הנוכחי היא מחשבת איוולת. המצב הביטחוני כעת הוא שקט, אבל בכל שנתיים יש מערכה מדממת שמסתיימת בתיקו. זה מצב שלא מועיל לנו. זו מדיניות שלא מועילה ולא יוזמת. לחכות ולקוות שמשהו יקרה זו מדיניות חלשה שלא למענה הקמנו את המדינה. זה משהו ששוחק אותנו".