גם המפקדים החילונים מבינים שסיום מסכת מגביר את המוטיבציה. הרב פרץ איינהורן עם חיילים
גם המפקדים החילונים מבינים שסיום מסכת מגביר את המוטיבציה. הרב פרץ איינהורן עם חייליםצילום: שמואל הס

שבע וחצי בבוקר, יום ראשון בשבוע. רחבת הכינוסים שליד עיר הבה"דים בנגב מתחילה להתעורר לחיים.

בשעה הקרובה יתחילו לזרום אל המקום אלפי חיילים מכל רחבי הארץ, בדרך לפיזור בבסיסים. הרב פרץ איינהורן מחנה את הרכב, מתחיל לפרוק שולחנות מתקפלים, כיסאות, ארגזי שתייה וכיבוד, לצד ערימת ספרים ודפי לימוד. אט אט מתחילים החיילים להגיע. הדתיים שבהם נמשכים כמו מגנט אל דמותו הכריזמטית של הרב איינהורן, שכבר הספיק להתיישב סביב השולחנות עמוסי כל טוב ולהתחיל להעביר שיעור.

בקריאת "שמחה יום א'" הוא מקבל את פני הבאים בחיוך וחיבוק. בעוד רוב החיילים הולכים למזנון לקנות משהו לאכול, או סתם לפטפט בצד כשפניהם מעידות עליהם ששמחת יום א' היא בדיוק ההפך ממצב רוחם הנוכחי, חלק ניכר מהחיילים הדתיים נמצא במקום אחר. הם כבר מכירים את הרב איינהורן ושמחים להעביר את זמן ההמתנה עד שיגיע האוטובוס לבסיס, בשיעור תורה ובמשהו מתוק. החיילים באים והולכים, והרב פרץ מעביר מבחר רעיונות בפרשת השבוע, הפעם בפרשת תזריע-מצורע והלכות לשון הרע, מה שמתחבר באופן מושלם ל'פנקס החיסונים - טהרת הדיבור הישראלי' – אחת החוברות הפופולריות שהוציא והפיץ לחיילים.

אחד החיילים מעיר שאצלם בסיכום השבועי, המפקד דורש מכל החיילים לציין נקודה לשיפור אצל אחד החברים. הוא שואל מה לעשות, הרי מדובר בלשון הרע. הרב פרץ מציע לגמד את הרע, ומאידך לספר על החייל השני משהו טוב עוד יותר. "בסופו של דבר, אנשים יעריכו אותך שאתה לא מדבר רע", הוא מבטיח. האווירה במקום נינוחה ונדמה שהחיילים צמאים לקבל חיזוק רוחני לקראת שבוע נוסף של אימונים מפרכים. "לאיזה כיוון מתפללים?" תוהה באוזניו חייל אחר. חייל שלישי מקשה בשאלה הלכתית שנתקל בה במהלך השבוע שעבר.

"אתה אומר רעיונות מאוד יפים בתיאוריה", אומר בתסכול חייל נוסף, "אבל בצבא אני לא מצליח לפתוח ספר ומרגיש מאוד רחוק מה'". הרב פרץ כבר מורגל בשאלות מהסוג הזה. בדיוק בשביל זה הוא כאן, כבר יותר משש שנים, ומהווה בשביל החיילים הדתיים כתובת לכל עניין רוחני. "כל הנפילות שלנו בצבא הן כי אנחנו מקטינים את עבודת ה' לזמני התפילות והלימוד, מאות חיילים דתיים מתפרקים בגלל זה. עבודות רס"ר זה עבודת ה', מסדר בוקר זה עבודת ה' וגם ציוד לחימה משופצר זה עבודת ה'", הוא מדגיש.

עשרות חיילים כבר התקבצו סביב הרב פרץ והם שותים בצמא את דבריו. בהמשך הבוקר מצטרף אליו הרב צבי קוסטינר, ראש ישיבת מצפה רמון הסמוכה, ומעביר גם הוא שיעור בענייני דיומא. "כל השבוע שלנו נראה אחרת", מעידים באוזניי כמה חיילים. המילים האלה הן בדיוק המטרה שלשמה הקים הרב איינהורן את עמותת 'צל"ש – צבא לשם שמיים'.

"החלטתי שאתגייס ואעלה קומה"

תופעת החיילים שמגיעים לבקו"ם עם כיפה לראשם ומשתחררים לאחר שלוש שנים בלעדיה מטרידה רבנים, מחנכים ולא מעט הורים שבניהם מתקרבים לגיל גיוס. הנתונים מדאיגים במיוחד: כ‑15 אחוזים מבוגרי המכינות הקדם-צבאיות מורידים את הכיפה במהלך השירות הצבאי. כ‑25 אחוזים מהדתיים שמגיעים מתיכונים דתיים ומקיפים ולא עוברים דרך ישיבות ההסדר והמכינות מסיימים את השירות הצבאי בלי כיפה לראשם. כדי לסבר את האוזן, מדובר בכ‑7,000 חיילים דתיים בכל גיוס שאיש אינו דואג להם מבחינה רוחנית. גם בוגרי ישיבות ההסדר לא חפים מנשירה. אמנם במספרים נמוכים הרבה יותר, אבל גם אצלם יש חיילים שגם אם לא מורידים את הכיפה, בהחלט נחלשים רוחנית.

הסיבות לכך רבות. החיילים נמצאים במציאות אינטנסיבית קשה מאוד, יום ולילה, בשונה לחלוטין מבית המדרש שממנו הגיעו, שם יש אווירה פתוחה וחופשית הרבה יותר. בצבא לא רק שאין להם זמן מוגדר ללימוד, אלא גם שלל משימות שמקשות גם על מי שרוצה ללמוד. כך נוצר מצב שלחייל כבר לא נעים מהרב שלו, הוא לא מרגיש את אותה שייכות לבית המדרש, כבר חודשים ארוכים שהוא לא ביקר בישיבה או במכינה. כדור השלג ממשיך להתגלגל והתוצאה עגומה.

את המציאות הזאת ביקש הרב פרץ איינהורן (34) לשנות מן היסוד. הרב איינהורן נשוי ואב לארבעה, תושב היישוב נווה על גבול עזה-מצרים ור"מ במכינה הקדם-צבאית 'עֹצם'. מתוקף תפקידו החינוכי ליווה איינהורן לאורך השנים עשרות משפחות והורים כואבים שהתמודדו עם בן שירד בצבא מבחינה רוחנית. לא תמיד הוא הוריד את הכיפה, אבל הספיק להתרחק מאוד מהמכינה וכבר אינו קשור לעולם התורני. המפגשים הללו הולידו אצל איינהורן את הרעיון להקים את עמותת צל"ש במטרה לשמר את אווירת בית המדרש גם במהלך השירות הצבאי.

הרב פרץ למד בעצמו במכינה הקדם-צבאית, כשעוד הייתה ביישוב עצמונה בגוש קטיף. אחרי שנה וחצי במכינה, כשהגיע זמן הגיוס של בני מחזורו, הוא החליט ללמוד שנה נוספת ועבר לישיבת עטרת כהנים. "באתי מבית טוב, אבל קצת איבדתי את הדרך, כך שהגעתי למכינה די רחוק. הייתי צריך שיכוונו אותי, והרב רפי פרץ ושאר רבני המכינה בעצמונה עשו את זה מצוין", הוא מעיד. בתום שנה הרגיש מוכן יותר והתגייס לגבעתי למשך שלוש שנים. "החברים שלי התגייסו שנה לפניי. הייתי כותב להם מכתבים ונשאר איתם בקשר, יוצר כל מיני מפגשים של מלווה מלכה, עונגי שבת ושיעורים. כך התוודעתי מראש לבעיות שיש לחבר'ה בצבא, לשחיקה ולירידה הרוחנית. היה לי ברור שאתגייס לצבא, אשמור על המקום הרוחני שלי ואף אעלה קומה".

מאז שהתגייס, כל שבוע-שבועיים היה כותב לעצמו מאמרים ומשתף אותם עם החברים. במשך הזמן איגד את המאמרים לכדי ספר המכיל 500 עמודים. כשהשתחרר בשנת 2007 הוציא אותו לאור תחת הכותרת 'נקדש את שמך בעולם'. הספר מלווה את כל השלבים של חייל-לוחם בצבא: טירונות, אימון מתקדם, קורס מ"כים וכן הלאה, והופץ באלפי עותקים לחיילים בכל השלבים. "כתבתי על ההתמודדויות שחוויתי בעצמי ואיך צריך לשמור על הרוח בתוך המערכת הצבאית".

לאחר השחרור חזר ללמוד תורה, הפעם במכון מאיר, אך במקביל נשאר כל הזמן בקשר עם המכינה ותלמידיה. אחרי שנתיים וחצי במכון מאיר ביקשו ממנו לחזור למכינת 'עֹצם', שבינתיים עברה ליישוב הזמני יתד ובהמשך ליישוב הקבע נווה על גבול מצרים, הפעם כדי ללמד. "פרט ללימוד עם הבחורים, התפקיד שלי במכינה היה להיות אחראי על החיילים. לראות מה שלומם, לבקר אותם בהשבעה, בסוף הטירונות, במסע כומתה, בסוף המסלול ובשלב תפיסת הקווים המבצעיים. תוך כדי, ראיתי שהחיילים זקוקים לתמיכה ותגבור רוחני והדברים רק הולכים ונעשים מורכבים יותר. המשכתי לכתוב ולהיות בקשר עם החיילים".

"שמחה יום א'"

מה שהפיל אצל הרב איינהורן את האסימון היה כשגילה בכל ביקור אצל תלמידיו בבסיסים עוד 50‑60 חבר'ה דתיים אחרים שלא מקבלים מענה תורני. הוא החליט למסד את הפעילות ולהקים את עמותת 'צל"ש' במטרה ללוות לא רק תלמידים מהמכינה שלו, אלא כל בן תורה שמתגייס.

יש המון עמותות שדואגות לשיעורי תורה לחיילים. מה החידוש שלך?

"אנחנו עושים כל מאמץ כדי לחבר את כל הישיבות הגבוהות, ישיבות ההסדר והמכינות הדתיות לפרויקט. אם לדוגמה תלמידי ישיבת קריית שמונה תופסים קו בגבול עזה, אז רבנים מישיבות ומכינות הדרום בתיאום הרבנים הצבאיים באים לבקר ולשמח אותם, מפנקים בכיבוד ובדברי תורה. כאשר תלמידי ישיבות ומכינות בדרום תופסים קו בצפון, ליד קריית שמונה – אני מבקש מהרבנים של ישיבות ומכינות בצפון שיתאמו עם הרבנים הצבאיים שם וידאגו לשמח גם אותם. התיאום עם כל רבני הישיבות והמכינות ועם הרבנים הצבאיים דורש המון מאמץ, אבל ב"ה המערכת עובדת בשיתוף פעולה מדהים במטרה להגיע בסופו של דבר לכל חייל דתי".

מיזם "שיעור שמחה יום א'" שתואר בפתיח, הוא אחד השיאים בפעילותה של 'צל"ש'. "זה התחיל ממחנה נתן לפני כשש שנים, ועבר לעיר הבה"דים ברגע שהוקמה", הוא נזכר. "בכל המתחם עוברים קרוב ל‑10,000 חיילים. כל פעם מגיעים לשיעור בין 150 ל‑200 חיילים שבאים והולכים".

בעקבות השיעור ישנם חיילים שיוצרים קשר אישי יותר עם הרב איינהורן ומתייעצים איתו בשלל נושאים. לפעמים הוא גם מקבל בהפתעה הזמנות לחתונות של חיילים שאת שמם לא ידע עד לאותו רגע. הוא גם זוכה לארח בביתו זוגות, חיילים בודדים שמגיעים למכינה, חברים של חיילים שמחפשים מקום לשבתות ועוד.

אחד הסיפורים החזקים שממריצים את הרב איינהורן לפעול הוא על חייל שהשתתף באחד השיעורים בנושא האכפתיות והרגישות כלפי הזולת. הוא היה טירון בגולני, וכנהוג כשהיה צריך להתפנות – הוקצבו לו שבע דקות כדי להגיע חזרה. מהתא לידו הוא שמע מישהו בוכה. בעקבות השיעור ולמרות שהזמן הולך ואוזל, החליט להיות רגיש ולא לעזוב. הוא שאל כמה פעמים "אחי, מה קרה?", אך נותר ללא מענה. לבסוף החליט להסתכל מלמעלה כדי לוודא שהכול תקין, וראה שהחייל עומד עם הקנה של הנשק בתוך הפה, רגע לפני התאבדות. הוא קפץ עליו מלמעלה והציל את חייו.

השדכן של הרבנות הצבאית

פרויקט חדש שצבר תאוצה בשלושת החודשים האחרונים הוא מבצע 'אהבתי תורתך' שמטרתו לערוך סיומי מסכתות בגמרא בצבא. "ראינו שקשה מאוד לחבר'ה ללמוד באופן הרגיל", הוא מסביר, "לפני פורים הוצאנו מהדורה מיוחדת של גמרא כיס מסכת מגילה. הדפסנו אלף סטים, פרסמנו דרך הישיבות והמכינות שאנחנו מחלקים את הסטים חינם לחיילים במטרה לסיים את המסכת לפני פורים. ברוך ה' עשינו כבר כ‑120 סיומי מסכת בכ‑70 בסיסים ומוצבים שונים".

הביקוש הגדול הוביל לעריכת תוכנית שנתית. אחרי מסכת מגילה, מודפסת בימים אלו מהדורת כיס מיוחדת למסכת תענית במטרה לסיים עד ראש חודש תמוז. באחת הפלוגות, מחלקת בני ישיבות הסדר הסתערו על המשימה והספיקו לסיים כבר שלוש מסכתות. "הם היו בשבוע שטח וביקשו מהמ"פ לעשות סיום. המ"פ ראה שזה עושה להם טוב והסכים. נסעתי שעתיים וחצי כדי להגיע לסיום עם כיבוד ושתייה. תוך כדי האירוע ביקשתי מהמ"פ לתת חיזוק לחיילים. המ"פ ענה שהוא לא למד את הגמרא. השבתי לו שזה לא משנה, ביקשתי ממנו: 'תן להם כמה מילות מוטיבציה'. אז הוא נענה ואמר: 'אני שמח שפרץ הגיע, אני שמח שסיימתם מסכת גמרא, למרות שאני לא למדתי אותה. אני רואה את השמחה שלכם ואני רוצה שתמשיכו ללמוד, כי אני רואה וחווה שהלימוד מחזק את המוטיבציה שלכם ושל כל הפלוגה'".

לאורך כל הריאיון מבקש הרב איינהורן להדגיש כי כל הפעילות נעשית בתיאום עם הרבנות הצבאית, הישיבות והמכינות. "אני רק שדכן טוב", הוא אומר.

המשברים בין צה"ל לרבני הישיבות והמכינות לא משפיעים על הפעילות שלך?

"אני לא מתעסק עם זה בכלל, לא מתייחס לבנות, תודעה יהודית או כל נושא בעייתי אחר", הוא שולל על הסף, "המטרה היא אך ורק להוסיף תורה ולעזור לחיילים הדתיים לקבוע עתים. יש כבר כ‑5,000 חיילים שמכירים את פעילות העמותה. אנחנו שואפים שתוך שנה-שנתיים נגיע למצב שאין חייל דתי בצבא שלא מכיר אותנו".

הפעילות נוגעת גם לחיילים חילונים?

"אני יודע שזה נותן המון גם לחיילים ולמפקדים שאינם דתיים, אבל אני לא עסוק בחיילים שאינם דתיים. אני לא בא להחזיר בתשובה אף אחד, זה לא המקום שלי. אני רוצה שהחייל הדתי ירגיש חזק ויהיה יהודי טוב וטהור. ככל שאדם יותר קשור לתורה, לרבנים ולבית המדרש – הוא קודם כול חייל יותר טוב, מפקד יותר טוב וקצין עם יותר כוחות, ממילא הוא גם יותר רגיש לחברים שלו. יש לי כל מיני אמירות כמו 'מי יביא בקבוק יין לנהגי טיוליות לפני פורים', או 'מי ילך לרס"ר מטבח הקבוע ויגיד לו תודה רבה על האוכל' – גם אם האוכל לא יצא טעים כל כך, או 'מי דואג להשאיר 20 שקל לחבר שלו שנשאר שבת ודואג לקחת לו את הכביסה הביתה'. חייל שמרגיש שהרבנים ובית המדרש צועדים איתו ביחד לאורך השירות הצבאי המורכב ומלא האתגרים, הוא גם יותר מקצוען – למדת יותר טוב תורה, אתה מכוון יותר טוב במטווחים. עוד סעיף בשולחן ערוך – אתה רץ יותר טוב בבוחן בר-אור. המידות הטובות, האכפתיות לחברים סביבך – הכול מתוך חיזוק של תורה ורצון טהור לקדש שם שמיים".

מה לגבי חיילים חרדים?

"יש את היחידה החדשה 'חץ' – חרדים צנחנים, איתם התחיל קשר מאוד טוב דרך המבצע 'אהבתי תורתך'. כמובן, פלוגת תומר בגבעתי – שהעברתי להם שיחות. גם בנח"ל החרדי הייתי, אבל שם זה קצת שונה. נכון שהשפה של החוברות שאנחנו מוציאים לכאורה פחות מתאימה להם, אבל היו כמה חיילים חרדים שקראו, למדו ונשארו בקשר. אחד מהם, ההורים שלו זרקו אותו לגמרי מהבית. הייתי איתו בקשר מאוד ארוך עד שהצלחנו להשלים עם המשפחה שלו".

גם החילונים מצטרפים ללימוד

הראל הוא חייל בתותחנים שלמד לפני כן בישיבת הסדר והגיע מרקע דתי, אבל בכל זאת הרגיש שהוא צריך תמיכה תורנית. "יש שעות קשות בטירונות ובמסלול, בהן ההתנהלות בשטח היא פחות סימפטית ממה שנראה מבחוץ. כל האידיאלים הגדולים נראים פתאום קצת רחוקים", הוא מעיד. כמו חיילים רבים שמשרתים בבסיסי הדרום, הוא פגש את הרב איינהורן בפעילות 'שמחה יום א''. "אתה מגיע קצת מבואס לעוד שבוע של טירונות ולא יודע מימינך ומשמאלך, ואז אתה רואה פתאום רב עם זקן ליד שולחן עמוס כיבוד, מאיר פנים ומקבל בשמחה כל אחד. בזמן שכל השאר מכלים את זמנם לריק, כל הבני"שים מתקבצים סביבו לקבל חיזוק נוסף לקראת שבוע מפרך של אימונים".

מאז משתדל הראל לא להחמיץ את השיעור בימי ראשון. "הרב עניין את החברים בפרויקט של סיומי מסכת. בהתחלה גיחכו, אבל בסוף הוא הצליח לשכנע אותנו. חילקנו את המסכת בין כולם. גם החבר'ה הפחות דוסים לקחו על עצמם ללמוד דף או שניים, וכעת אנחנו לקראת סיום המסכת השלישית. יש אצלנו חבר'ה מישיבות טובות שמספרים שלא פתחו גמרא כמה חודשים טובים ופתאום לומדים משהו משמעותי וזה ממש מחייה אותם".

"אנחנו חבר'ה נורמליים", מבקש הראל להדגיש. "זה לא באמת שאנחנו לומדים בכל רגע פנוי, הרבה פעמים יושבים עם כולם. כשיש סיום מסכת – אנחנו משתדלים שזה יוגדר כאירוע של כל הסוללה ביחד, לא של הבני"שים, והם מרגישים את זה. הדברים האלה מקרינים וכולם ממש שמחים בלימוד, זה נותן כוחות להמשיך לתת ולשרת".

ידידיה נמצא בפעילות מבצעית אינטנסיבית ובקושי מוצא זמן לשוחח עמנו. למרות שלמד שנתיים לפני הגיוס בישיבת הסדר, רק כחצי שנה לאחר מכן, כשהוא עמוק באימון מתקדם, הבין פתאום שנוצר פער בינו ובין מי שהיה כבחור ישיבה. "באחת השיחות הרב פרץ דיבר על המשמעות של התורה. פתאום, אחרי חצי שנה, הבנתי שבתוך כל הקושי של האימונים בשירות קרבי קצת התעמעמה הרוח, העומק של התורה ויראת שמיים. פתאום הוא דיבר דיבורים טהורים וקישר את זה לתוך הצבא – זה שינה לי את כל התפיסה. שבועות אחר כך השיחה העוצמתית הזאת עוד הדהדה לי בראש", הוא מספר, וכמו רבים אחרים הצטרף גם הוא ללימוד הגמרא וסיומי המסכתות.

אליהו הוא שריונר שנמצא כעת באימון מתקדם. הוא הגיע מישיבת הסדר, ואל הפעילות של הרב פרץ וצל"ש הוא נחשף כשהגיע לשטח הכינוס של עיר הבה"דים באחד מימי הראשון מיד אחרי הגיוס. "עברתי שם וראיתי שיעור, אנשים יושבים, ומאז כל פעם שאני שם אני מתיישב בשיעור. אני גם מקבל מהם חוברות למידה שהם מחלקים לפני חגים ואת גמרות הכיס, אני משתמש בהן וזה מאוד עוזר".

"רוב החיילים הדתיים שמתגייסים לצבא נכנסים למצב של בלבול, הם לא סגורים בדיוק כמה הם אמורים להשקיע בלימוד ואיך בדיוק. אין להם תמיכה מסביב. פתאום הם נתקלים בקשיים והתמודדויות שהם לא היו רגילים אליהם", מתאר אליהו את המורכבות. "העמותה נותנת סביבה תומכת לעניין התורני. שיהיה לך משהו בכיס שמקשר אותך לעולם התורני, שבסוף יום של אימונים מפרכים, יש לך את הלימוד היומי. גם המעקב של העמותה לגבי סיומי מסכתות שאותן אפשר לחלק בין אנשים, מאוד מנגיש את זה. הרבה פעמים אנשים חוששים להתחיל כי הם חושבים שאין להם סיכוי לסיים, אבל ברגע שזה מחולק ונגיש זה רלוונטי להרבה יותר אנשים".

איך זה מסתדר עם הפעילות המבצעית?

"נכון שלא תמיד קל למצוא לזה זמן, אבל הכול עניין של סדרי עדיפויות. אם חייל יחליט שהוא לא מסיים את היום בלי הלימוד היומי הקבוע, הוא ימצא לזה את הזמן. כמה שהצבא עמוס, יש המון זמנים פנויים. המתנה לתור בחדר אוכל, בין תרגילים או בטיוליות – החוכמה היא במקום לשבת ולנוח או לדבר עם אנשים, לדעת לתפוס את הזמן ללימוד. מי שיחפש זמן, ימצא".

איך החברים החילונים מגיבים לזה?

"בהתחלה התגובות של החברים החילונים בפלוגה היו קצת קשות, אבל בשלב מסוים הן התחלפו בהערכה עמוקה. הם רואים מישהו שבמקום לשרוף את הזמן הפנוי שלו כמו רובם, משקיע במשהו שחשוב לו ומביע את האידיאלים שלו. ראיתי התעניינות, הערכה ולפעמים חבר'ה חילונים התיישבו לידי וביקשו שאסביר להם מה זה ונלמד יחד".