הרב שמואל אליהו
הרב שמואל אליהוצילום: פלאש 90

אפשר לעבוד את ה' בלי לב, ואפשר עם כל הלב. אפשר לעבוד את ה' בלי אהבה ובלי דבקות, ואפשר באהבה ובדבקות.

בעת החורבן אומר ירמיהו שהגלות באה בגלל המצוות שנעשו מתוך הרגל. "מצוות אנשים מלומדה". התפללנו בלי להרגיש את ה'. גם התורה נלמדה על ידיה תופשיה בלי ברכה ובלי קדושה. קשה להאמין אבל כך אומר הפסוק: "ותופשי התורה לא ידעוני".

האמת היא שמשה הזהיר אותנו מראש כי כך תבוא הגלות. "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל ועבדת את אויבך". יש עבודת ה', אבל היא לא בשמחה ובטוב לבב, על כן "עבדת את אויבך ברעב ובחוסר כל". עבודת ה' בלי שמחה וטוב לבב מביאה גלות.

ובאמת הכול מתחיל במעמד הר סיני. שם אומרים בני ישראל למשה שהם מפחדים מהאש הגדולה שמא היא תשרוף אותם והם ימותו: "דבר אתה איתנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלוקים פן נמות". משה נדהם, וכי ייתכן שכלה ביום חופתה תאמר לחתן שלה, אני מפחדת שתשרוף אותי? אני מפחדת שהחיים איתך יגרמו לי מוות? וכי יש חוסר אמון גדול מזה?

משה מרגיש מותש אחרי המשפטים הללו. "התשתם את כוחי". איך ייתכן שאלוקים לוקח אתכם אליו ונושא אתכם על כפיים, כאשר יישא איש את בנו, ואתם מפחדים שהוא יהרוג אתכם? הוא מגלה לכם אהבת עולם ואתם מגלים את פחד העולם.

משה מבין שעייפות היא לא פתרון, ועל כן הוא מכוון אותנו לדרך התיקון. הוא אומר לנו מיד אחרי הפחד הגדול שצריך להחליף אותו באהבה. "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". משה מצווה לקשור את הפסוק על הלב, לשים בין העיניים, לקבוע במזוזה של כל פתח. רק כך נזכה לגאולה. רק כך ירבו ימינו על האדמה שנשבע ה' לאבותינו.

דבקות בתלמידי חכמים

התורה של משה היא התורה של רבי שמעון. הנשמה של משה היא הנשמה של רבי שמעון. לכן אומר רבי שמעון לחבריו "אנן, בחביבותא תליא מילתא". התורה שלנו קשורה לאהבה ולחביבות. ללמוד ולהתפלל בחביבות. לקיים כל מצווה בשמחה. לחיות עם ה' באהבה. לדעת את ה' בנשמה, לאהוב בלב טוב. לדבוק בה בכל לבנו מאודנו ונפשנו.

התורה של רבי שמעון היא תורת הגאולה, כך מעיד אליהו הנביא. התורה של רבי שמעון מחזירה את האהבה ומעוררת שמחה. מביאה טוב לבב וגורמת דבקות. מלמדת לדעת ה' כי זו המטרה של הגאולה, "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".

את כל הדברים הללו מקבלים בתמצית בעת העלייה למירון. עלייה שיש בה לימוד ותפילה, דבקות ואהבה. עלייה שמקיימים בה מצוות עשה מהתורה "ולדבקה בו". נסחבים בדרכים ועולים בשבילים ונדחקים בציון ונדחקים זה בזה, והכול בשביל להרגיש את דבקות בה', והכול בפה מלא שירה וזמרה.

ישנה גם תפילה שמתפללים לפני העלייה לציון של רשב"י. לקיים מה שנאמר "כי אם שמור תשמרון את כל המצווה הזאת אשר אנוכי מצווה אתכם לעשותה לאהבה את ה' אלוקיכם ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו". ומביא רש"י את שאלת חכמינו ז"ל: "אפשר לומר כן, והלא אש אוכלה הוא? אלא הידבק בתלמידים ובחכמים ומעלה אני עליך כאילו נדבקת בו". ובוודאי חכמינו לא החליפו את הדבקות בה' בדבקות בתלמידי חכמים. כל כוונתם היא שנוכל לדבוק בה' דרך הידבקות בתלמידי חכמים.

אולי זאת הסיבה שבגללה אנשים גדולים עלו לציון של רבי שמעון במירון – לדבקה בו. כך עשו גם גדולי הקבלה וגם גדולי ההלכה. כך עשה רבי יוסף קארו וכך עשה האר"י הקדוש. זאת הסיבה שבגללה זחל אור החיים הקדוש על ארבע כשעלה למירון. זאת הסיבה שבגללה היו עולים הבבא סאלי ורבי שלמה זלמן אוירבך זצוק"ל.

זאת הסיבה של מאות אלפי האנשים שבאים לציון כל השנה ובמיוחד בל"ג בעומר, הם רוצים לקיים ולדבקה בו. הם הבינו שהעלייה היא אור גדול שדוחה את כל הגזירות ולכן אי אפשר לדחותה או לבטלה.

זאת הסיבה שבגללה היה מהדר מרן אבא זצוק"ל לעלות למירון כל שנה ושנה בל"ג בעומר, מאז ימי בחורתו. ותמיד הזכיר את מה שכתוב בזוהר הקדוש: "עולו ואתו, ואתכנשו להילולא דרבי שמעון". אם רבי שמעון מזמין אותנו, לא נבוא? באנו.