המחבלים הכלואים בישראל ושובתים רעב, שלחו לנציבת השב"ס, רב גונדר עפרה קלינגר מכתב ובו שורה של דרישות שלאחריהן יפסיקו את שביתתם.
את היוזמה לכתיבת המכתב הגה מי שעומד מאחורי שביתת הרעב, המחבל מרואן ברגותי, שככל הנראה נעזר במחבל אחר שניסח את הדברים.
בין יתר הדרישות שמעלים המחבלים במכתבם לנציבת השב"ס עולה הטענה כי יש צורך ב"התקנת טלפון ציבורי כדי להבטיח קשר עם משפחותינו, תוך נקיטת כל הצעדים, הכללים וההגבלות...נוכח העובדה שכל האסירים הביטחוניים היהודים זוכים לקשר זה".
המחבלים דורשים גם "פיתרון לבעיית ביקורי המשפחות". הם טוענים כי במקום שני ביקורים בחודש, הם מקבלים רק אחד כזה ודורשים להסיר את ההגבלות הרבות - ולאפשר להרחיב את זמני הביקור ולאפשר העברת בגדים, צילומים משותפים ועוד.
עוד דורשים המחבלים שיפור בתנאיהם. כך הם כותבים שהם מעוניינים בלא פחות מ-20 ערוצי טלוויזיה, הכנסת ספרים, שבועונים ועיתונים לתוככי הכלא ללא הגבלה ואף הגדלת ההיצע בקנטינה והארכת שעת כיבוי האורות בבית הסוהר.
ואם חשבתם שבכך הם מסתפקים - המחבלים מעוניינים גם בהתקנת מזגנים בבתי הסוהר ובהפחתת מספר האסירים בתאים. כמו כן הם דורשים גם לאפשר להם ללמוד באוניברסיטה הפתוחה ולהשלים בגרויות. עוד במסגרת 19 הדרישות שפורטו במסמך, מעוניינים האסירים לבשל את האוכל לעצמם.
השר לביטחון הפנים גלעד ארדן אמר בתגובה כי "מסמך הדרישות של ברגותי רק מוכיח עד כמה הן קיצוניות ומופרכות".
"שום מדינה בעולם לא הייתה מנהלת מו"מ עם מחבלים על דרישות כאלה וודאי שמדינת ישראל שמנהלת מאבק בארגוני הטרור לא תסכים להיכנע לסחטנות ולפגוע בהרתעה שלה כנגד מחבלים", הוסיף ארדן.