מזל ושלום נשואים כעשרים שנה. הם הורים לשישה ילדים ומתגוררים בעיר. כבר כשנישאו, התגלעו ביניהם פערים, והגדול שבהם הוא הגישות השונות לדת. מזל באה מבית מסורתי, ושלום - מבית דתי. מזל רצתה אורח חיים פתוח, ושלום - בתחילת דרכם המשותפת קיבל וכיבד את גישתה. אלא שבמהלך השנים הוא עבר תהליך התחזקות והפערים הלכו והתחזקו אף הם.
ככל שהוא התחזק, מזל התבצרה מאחורי עמדה שאומרת: "אתה בחרת לחזור בתשובה, זה לא קשור אליי, אני רוצה להיות חילונית, אתה לא יכול לכפות עליי את הדרך שלך". הם הגיעו לייעוץ לאחר שהמצב החמיר עד כדי דיבורים על פירוק הקשר.
המפגש הראשון היה קשה מאוד. שניהם היו כעוסים וטעונים. שפת הגוף שלהם שידרה שעוד רגע המצב עומד להתפוצץ, ושניהם יחד וכל אחד לחוד עלולים לנטוש.
מזל הייתה עוינת כלפי בעלה ובמידה מסוימת גם כלפיי. כבר בדקות הראשונות היא מצאה לנכון לומר לי: "את בטח תהיי לטובתו, הרי גם את דתייה...".
הרגשתי שמתחת לסיפור הגלוי, שהוא לכאורה עניין הדת, מסתתרים עניינים רבים נוספים שנערמו להם במהלך השנים. ראיתי לנכון לגרד את השכבות בעדינות רבה כדי לא לזעזע את המערכת הרגישה ממילא.
ידעתי שתשובתי תקבע אם יהיה המשך לאימון הזה אם לאו. הבטתי בעיניה הדומעות מכאב, הרגשתי את התסכול שלה ואת תחושת חוסר האונים שהיא חווה והשבתי: "מזל יקרה, אני פה לא כדי להחזיר בתשובה אף אחד. אני מבטיחה לך שאני לא אעלה את הנושא הזה. תפקידי הוא לעזור לכם ללמוד כלים נכונים לתקשורת ולבניית הקשר ביניכם. אני מאמינה בכל לבי שהילדים שלכם וכל מה שבניתם יחד מספיק חשובים לכם כדי שתשקיעו את המאמץ לגשר על הפערים ביניכם. האם את מסכימה לתת לעצמך ולמשפחתך סיכוי?"
צעד ראשון
התחלנו. דבר ראשון ניגשנו לטפח את החברות בין בני הזוג. ערוצי התקשורת ביניהם נחסמו ונחמסו. הם לא הצליחו לנהל שיחה בשום נושא, רוב הדיבורים התנהלו במריבות, בכעסים ובגערות, ובנוכחות הילדים.
קודם כול, הם היו צריכים ללמוד כמה עקרונות. הראשון שבהם הוא שכל מה שמפריע לי בבן הזוג, הוא הצד הנסתר שלי. כשאני מקטרת עליו, מזלזלת בו או בדפוסי חשיבתו והתנהגותו, אני מפסידה את בניית הקשר ואת הכרת הצד הנסתר שלי, וכתוצאה מכך את הצמיחה הרוחנית שלי. רבי נחמן אומר: "טרם שהאדם עצר להבין כי אין הוא מוכרח לכעוס כאשר מכעיסים אותו, להיעצב כאשר מעציבים אותו ולהתפתות כאשר מפתים אותו – עדיין אין הוא חי את חייו שלו".
תרגלנו תהליך נכון של שיחה, על פי כללים ברורים שהבסיס שלהם הוא כבוד הדדי, ונראה שהם עלו על דרך המלך. עדיין לא נפתרו הקשיים בשורשם, אך המריבות פסקו, והם ניהלו את הבירורים ביניהם שלא בנוכחות הילדים. ההישג המשמעותי היה שהם אינם מדברים על פירוד, מצליחים לדבר ביניהם ומשקיעים הרבה יותר בקשר ביניהם ומדברים זה לזה בכבוד.
בהמשך שלום השקיע מחשבה רבה והתבוננות באורח חייו והשקפת עולמו, והחל במלוא המרץ בעריכת שינויים כמו הליכה למכון כושר כמה פעמים בשבוע, שינוי בתזונה וירידה במשקל. מזל לא מצאה את הזמן והכוחות להתבונן בחייה. היא המשיכה לבחור בדפוס הקורבן והמשיכה להרגיש מסכנה ומקופחת. בכל פגישה היא ביטאה את תסכולה מסדר היום העמוס שלה ומכך שהיא נושאת בעול הבית והילדים לבדה ולא מקבלת עזרה כלל. כל פתרון שבעלה הציע נדחה על הסף, והדרך נראתה שוב חסומה.
בשלב זה התחלנו להיפגש בלי נוכחותו של שלום. במהלך הפגישות התברר עד כמה היא רגישה ופגיעה, וכלפי חוץ שידרה תוקפנות כדי לחפות על הרגישות והפגיעות שלה. השיחות הציפו פחדים וחרדות שהיא מתנהלת על פיהם, שהתגבשו לדפוס חשיבה שאומר: "אני חלשה, אין לי הגנה, אי אפשר לסמוך על אף אחד, אני צריכה לעשות הכול לבד".
מזל התחילה להבין את הצורך שלה בשליטה וכיצד הוא משפיע על הזוגיות שלה.
הכותבת היא פסיכו-כירולוגית ומאמנת להעצמה אישית-זוגית-משפחתית
פורסם בפנימה