שנה חלפה מפטירתו של ניצול השואה, חתן פרס נובל והסופר עטור הפרסים אלי ויזל ז"ל, שהקדיש את חייו לפעילויות חינוכיות להנצחת השואה.
ד"ר יואל רפל, מקורבו של ויזל ומי שייסד ומנהל את ארכיון אלי ויזל באוניברסיטת בוסטון, סיפר לערוץ 7 על דמותו הייחודית ורבת ההוד של ויזל.
רפל סיפר על החיסרון של ויזל שהורגש היטב בשנה שחלפה, "כבר שנה אנחנו לא מקבלים הדרכה, מה צריך לעשות, איך ומתי צריך לעשות. נדמה לי בשנה הזאת הרגשנו כמה אלי ויזל היה משמעותי בחיי כל אחד מאיתנו. דעתו חסרה על דברים שמתרחשים במיוחד לידינו, בסוריה, וחסרה דעתו נגד האדישות, הדבר שנגדו הוא יצא במלחמה גדולה".
לדברי רפל, ויזל בילדותו ספג מאמו את ההרגל לשאול שאלות, "בכל יום היא הייתה שואלת אותו 'איזו שאלת טובה שאלת היום?' והוא המשיך עם זה כל חייו".
שאלת השאלות התבטאה גם בתפיסתו האמונית של ויזל, "בספרו 'הלילה' הוא פותח את הפתח הראשון לדיון בשאלה איך אפשר להיות יהודי מאמין אחרי השואה. עד אז השאלה הזאת לא עמדה על סדר היום.
"אלי הגדיר את עצמו שיש לו אמונה פצועה, הוא לא איבד את אמונתו אף פעם. הוא התפלל והניח תפילין כל בוקר, אבל יחד עם זה הוא תמיד אמר 'לא השלמתי עם הקב"ה, יש בינינו סכסוך, אני לא יכול להבין איך הוא איפשר שמיליון וחצי ילדים תמימים שעוד לא חטאו יושמדו בשואה'. זה כמעט הטריף את דעתו".
רפל בילה עם ויזל שעות ארוכות. כשהתבקש לבחור רגע אחד המאפיין את ויזל הוא סיפר על אירוע יוצא דופן שהתרחש באוניברסיטת בוסטון. ''הוא החליט לדבר על המשיח. בקהל יושבים כ-3,000 איש שרובם המוחלט לא יהודים והוא פתח את ההרצאה כך: 'אני מאמין בקיומו של המשיח, אני לא מאמין שישו הוא המשיח'.
"אחרי פתיחה כזאת אתה מצפה שהתקרה תיפול, בקהל יושבים 2,300 נוצרים, אבל באולם דממה. במשך כל ההרצאה הוא מסביר מדוע ישו הוא לא המשיח לפי תפיסת המשיח של הרמב"ם".
אחרי ההרצאה שאלתי אותו, 'אלי לא פחדת?', אז הוא אמר 'לא, כי הם ידעו שזו דעתי'. ''אחרי שעה וחצי שהוא דיבר אנשים קמו ומחאו כפיים. זה מאפיין את אלי יותר מהכל משום שהוא איש אמיץ בצורה בלתי רגילה, משום שרק איש אמיץ כמוהו מסוגל להגיד לנשיא רייגן בבית הלבן, בחדר הסגלגל: 'אדוני מקומך עם המתים, לא עם הקורבנות ולא עם הרוצחים'. צריך הרבה אומץ כדי להגיד את לנשיא מול 60 מיליון אזרחים שצופים בשידור חי".