בשבע מהדורה דיגיטלית

עניין אישי והפעם עם יהודה הראל

בן 83. נשוי לציפורה. אב לחמישה. תושב מרום גולן. ח"כ לשעבר ומראשי הנהגת ההתיישבות ברמת הגולן

רבקי גולדפינגר , כ"ב באייר תשע"ז

יהודה הראל
יהודה הראל
צילום: עמיר בוחניק

התחלה: לפני 83 שנים בברלין בירת גרמניה. בן בכור לרחל וזאב אורבך ז”ל, חברי קיבוץ גבעת ברנר שהיו שם בשליחות הקיבוץ המאוחד.

אבא זאב: "אבא זאב נפטר לאחר מחלה בגרמניה כשהייתי בן שנתיים וחצי. נקבר בקיבוץ". לאחר פטירת האב שבה אמו ארצה, וכעבור שלוש שנים נישאה לידיד המשפחה ד”ר אריה הראל.

אמא רחל: הלכה לעולמה בגיל 91."בקיבוץ היא עבדה בגן הירק ובמחסן הבגדים. לאחר מכן הייתה עקרת בית. היא השפיעה עליי בחיי”.

בקיבוץ: מגיל שלוש עד גיל עשר חי בקיבוץ. "שבע שנים מאוד מעצבות. אהבתי את החיים שם”.

אבא אריה: "אבא שלי לכל דבר”. היה במקצועו רופא, "אבל בקיבוץ עבד בתור פועל בפרדס”. את ההתמחות ברפואה פנימית עשה בבית החולים בלינסון. בהמשך התגייס כרופא לצבא הבריטי.

נדודים: בעקבות עבודתו של אביו ילדותו הייתה מלאה בנדודים."אבא שירת בדמשק ואנחנו נדדנו אחריו. הייתי בן עשר. נסענו ברכבת מחיפה לדמשק. בעפולה נעצרנו וחיכינו ארבע שעות בתוך הרכבת ביום חמסין בלי טיפת מים. הייתי צמא נורא. בלילה הגענו לדמשק”.

ברחובות דמשק: חצי שנה גר בעיר הסורית. "לא הלכתי לבית הספר. הייתי יוצא בבוקר מהבית ומטייל לבדי בעיר, בשוק, נוסע בחשמליות. עד היום אני זוכר את העיר כמו שהייתה”.

טוב לנדוד: עם חזרתם ארצה התגוררו בביתם של סבא וסבתא בתל אביב. משם עברו לעיר הסמוכה חולון וגרו "בדירה מחולקת עם עוד משפחה”. לאחר כשלוש שנים שבו לעיר ללא הפסקה. "המעברים האלה היו בשבילי מרתקים”.

תנועת נוער: "הייתי פעיל בתנועת הנוער העובד והלומד וקראתי המון ספרים. לא אהבתי ללכת לבית הספר. בכיתה י’ סילקו אותי”.

מכריזים בזאת: בן 14 היה כאשר ביום שישי, ה’ באייר תש”ח, שודרה ברדיו הכרזת המדינה. "הלכנו לשכנים שהיה להם מקלט רדיו. התרגשנו נורא. הייתה חוויה מדהימה. פעם ראשונה שראיתי את אבא בוכה”.

מלחמה: בליל הכרזת המדינה ישן במיטתו. "כעסתי על ההורים שלי שלא העירו אותי לרקוד ברחובות”. כשפרצה מלחמת השחרור התגורר בתל אביב ורעש ההפצצות על העיר נחרת בזיכרונו.

אלטלנה: כחמישה שבועות לאחר קום המדינה, בדרכו לבית הספר, נקלע בחוף ימה של תל אביב לטווח הירי בין אנשי האצ”ל מספינת אלטלנה ובין כוחות צה”ל. "יחד עם חברים הסתכלנו על האקשן מסביב. אפשר לומר שחייתי את ההיסטוריה”.

לניו-יורק: לאחר ברלין, דמשק, חולון ותל אביב, חשבתם שתמו נדודיו? אז לא. "אבא היה ממקימי חיל הרפואה בצבא ונשלח לשלוש שנות השתלמות בארצות הברית, והנה אני בן 16 שוב נודד”. שם השלים את לימודי התיכון ולחץ על הוריו לשוב ארצה ולהתגייס לצבא.

צבא: בתחילה לא התקבל בגלל בעיית תת משקל. לאחר שישה חודשים הצליח לעלות במשקל והתגייס כחייל בודד בחיל ההנדסה. "התמחיתי בחבלה ופירוק מוקשים”.

לקיבוץ: עם סיום השירות הצטרף לקיבוץ מנרה. "היה מחסור ועוני בקיבוץ. היו ימים שאכלנו לארוחת ערב חצי ביצה”. במשך עשור היה חבר הקיבוץ ועבד בבריכות הדגים, "נהניתי מהעבודה הקשה הזאת”, ולזמן מה היה מזכיר הקיבוץ. במהלך השנים השלים תואר ראשון ולימודי תואר שני בהיסטוריה באוניברסיטת תל אביב.

טבנקין: בילדותו ובנערותו אימץ את השקפת העולם הקומוניסטית, "האמנתי בסטלין”. בהמשך חלה תפנית כאשר הושפע ביותר מתורתו של יצחק טבנקין. "ככה עברתי מהסטליניזם לסוציאליזם ולציונות אקטיביסטית. מאז ועד היום אני מאמין בשלמות הארץ ובהתיישבות. מאמין שהיכן שנתיישב זה שלנו”.

החצי השני: בגיל 24 נישא לציפורה "המכונה ציפק’ה. שותפה שלי במאת האחוזים, עד הרגע הזה. מילאה תפקיד חשוב בהתיישבות הגולן”. במקצועה מנהלת בנייה.

הנחת: חמישה. "הם ההצלחה שלי”. הבכורים - זוג התאומים ארנון ואילת בני 53, אחריהם הגר, "שחוגגת יחד עם מרום גולן יובל”, אמיר בן 47 והקטנה רותם בת 43. “ארבעה מהילדים גרים בקיבוץ מרום גולן ואחד בעין ורד. החברים הכי טובים שלי”.

ששת הימים: אחרי הניצחון הגדול הבין כי זוהי שעת רצון להגשמת האידיאולוגיה שבה הוא מאמין. "פתאום הארץ נפתחה. הבנתי שזאת הזדמנות להגשים את האידיאולוגיה של טבנקין, לחדש את ההתיישבות בגולן ולהביא לעלייה גדולה”.

הרב צבי יהודה: בכל הזדמנות שהייתה, ניגש לשוחח עם הרב. "היו לי שיחות ארוכות איתו”. באחת הפעמים נסע עם חברו לעשייה חנן פורת כדי לבקש את רשותו לקחת את תלמיד הישיבה אלי סדן לתפקיד מזכיר היישוב קשת. “הרב מיד אמר שזה צו השעה, ועל המקום הסכים”.

ארץ ישראל השלמה: היה חבר בתנועת 'אחדות העבודה' בהובלת יצחק טבנקין ותמך בהתנחלות בכל חבלי הארץ שנכבשו במלחמת ששת הימים. "אנחנו מאמינים בשלמות הארץ. ארץ ישראל זה איפה שנתיישב. הכול תלוי בנו”.

יאללה לגולן: שבוע אחרי המלחמה כבר הצטרף ליוזמה לעלות לרמת הגולן. באותו הקיץ נוסד היישוב הראשון להתיישבות בגולן, הקיבוץ מרום גולן, ומאז הוא שם. "הרגשנו חלוצים. הייתה אווירה מיוחדת. הבנו שחייבים לפעול כדי שרמת הגולן תהפוך חלק ממדינת ישראל”.

מתפתחים:"בשנתיים הראשונות הוקמו יותר מעשרה יישובים. שישה מתוכם קיבוצים”. היה גם חבר פעיל מרכזי בוועד יישובי הגולן ומעורב אישית בהקמת רבים מיישובי הגולן.

העם עם הגולן: "חמישה ראשי ממשלה: יצחק רבין, שמעון פרס, אהוד ברק, אהוד אולמרט ובנימין נתניהו, כבר היו מוכנים לוותר על הגולן למען הסכם שלום עם סוריה”. מי שניהל את המאבק הפוליטי העיקש נגד המהלך הם יישובי הגולן. "לשמחתי, לאורך כל המאבק הצלחנו לשמור על האחדות בינינו, מקיבוצי השומר הצעיר ועד ליישובי גוש אמונים הלכנו יחד”.

גוש אמונים: נכח בישיבה ההיסטורית שבה הוחלט על הקמת תנועת גוש אמונים, "בבית של חיימקה דרוקמן”. למרות הפער ההשקפתי, יצר במהלך השנים קשרים רבים עם מנהיגי גוש אמונים וראשי הציבור הדתי-לאומי, וביניהם חנן פורת, הרב יהושע צוקרמן, הרב שלמה אבינר ועוד. "אף פעם לא הייתי חלק מהתנועה הזאת. פעלתי איתם, הערכתי ואהבתי אותם אבל בסוף הם לא אני”.

פוליטיקה: בעקבות פעילותו האינטנסיבית מול ראשי ממשלות, שרים וחברי כנסת למניעת הנסיגה מהגולן, נשאב לפעילות פרלמנטרית והיה חבר כנסת מטעם מפלגת 'הדרך השלישית’ שבה שובץ כמספר 2. מספר 1 ברשימה היה אביגדור קהלני.

חוק הגולן: כיהן כחבר בכנסת ה‑14 והיה יושב ראש סיעת 'הדרך השלישית’ וחבר ועדת הכנסת, ועדת הכספים וועדת הכלכלה. ההישג העיקרי מבחינתו היה העברת חוק רמת הגולן, שהביא לסיומן של 14 שנות ממשל צבאי.

הגולן פורח: "במהלך השנים זכינו להקים יותר מ-30 יישובים. רצינו לעשות שינוי תודעתי לתושבי ישראל ביחס לגולן על ידי שני מיליון מטיילים באזור בכל שנה, מכירת יין ופירות משובחים תוצרת המקום. כיום הגולן הוא חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל. זה שינוי שהצלחנו לחולל”.

גאה: כשמביט על התפתחות הגולן ב-50 השנים האחרונות הוא מתמלא תחושת סיפוק. "אני סופר גאה בהתיישבות בגולן”. בשנים האחרונות מלמד חינוך באוניברסיטת תל אביב, הוציא לאור שלושה ספרים ועוד.

אם זה לא היה המסלול: "אני מסוג האנשים שמעמיקים לרוחב, כך שאף פעם לא עסקתי בדבר אחד בחיי. אני מתעניין בהרבה תחומים, כמו כלכלה, חינוך, התיישבות, מדע ועוד, אבל הכי אני מתעניין בבני אדם מכל הסוגים וההשקפות”.

בוקר טוב: קם קרוב לשמונה בבוקר. "יחסית שעה מאוחרת. אני פנסיונר, לא?”. מדלג על ארוחת הבוקר ויאללה לעשייה. נכנס לרכב ונוסע לקצרין למכללה למורים אוהלו ולמכון לחקר הגולן. פעם בשבוע לפחות מגיע לפגישות בתל אביב או ירושלים. בבית מקדיש את זמנו לכתיבה במחשב וקריאה. פעם בשבוע כותב טור לאתר ׳מידה׳. בקיצור, עסוק מאוד.

דיסק ברכב: "למרות שהוריי ניסו, לא נתפסתי לתחום המוזיקה בכלל ולמוזיקה הקלאסית בעיקר. אני אוהב לשיר, אבל מזייף בצורה משמעותית”.

שבת: משפחתית מאוד. "שבת עם הילדים והנכדים. אחרי הסעודה מטיילים ברגל באזור ונהנים מהנוף והמרחבים”.

מאכל אהוב: "לא כל כך אוהב לאכול. אף פעם האוכל לא היה אצלי עניין מרכזי”. בימי שישי נוהג לשבת עם כמה חברים בקיבוץ "במעין פרלמנט קטן”, לשוחח ולאכול מנת פלאפל.

דמות מופת: אבא אריה הראל ז”ל. "אישיות יוצאת דופן, משכמו ומעלה. רופא מתוך הומניזם, סוציאליסט, שלט ברמה של שפת אם בחמש שפות, היו לו חדרים מלאים בספרים. הספיק לעשות דברים משמעותיים בחייו. בין היתר, היה ממקימי ומנהל בית החולים איכילוב ושגריר ישראל בברית המועצות. למרות שלא הייתי בן ביולוגי, היינו קרובים מאוד”.

מפחיד אותי: "אני לא מפחד מכלום. יש לי משפחה גדולה וכולם בריאים ושלמים. אני בר מזל”.

כשאהיה גדול: "אני אדם מאושר ששיחק לו המזל ועדיין בגילי, מעניין לי כל הזמן. רק שימשיך ככה”.

rivki@besheva.co.il