לעבוד על ניהול זמן
לעבוד על ניהול זמןצילום: שאטרסטוק

פעם רק הטלפון צלצל ללא הפוגה, אחר כך הגיעו הסמסים, והיום הודעות הוואטסאפ קופצות ממש בכל רגע. אנחנו נמצאים בתוך שרשרת תגובות מהירה, וככל שאנחנו תגובתיים יותר כך אנחנו פחות מנהלים את חיינו.

כשאנשים באים לעבוד איתי על ניהול הזמן שלהם, לעתים קרובות הם חושבים שהם צריכים ללמוד להספיק יותר ולהיות יותר יעילים, עם כל משימות החיים המוטלות עליהם, כדי שאחרי שיגמרו אותן יישאר להם מספיק זמן לעוד משימות. במילים אחרות, הם מגיעים סחוטים מריצה אחרי משימות ומבקשים ממני ללמד אותם לרוץ מהר יותר. אבל התהליך האמיתי שהם ורבים אחרים צריכים לעבור נראה בדיוק הפוך.

לפנות זמן

האמת היא שאנחנו צריכים להוריד הרבה משימות מהחיים שלנו, כדי לפנות זמן לדברים החשובים כבר עכשיו. ובמקום לרוץ אחרי המשימות, לעשות בנחת את הדברים החשובים ולוותר מראש על כל השאר.

זה לא קל. תשאלו כל אדם עסוק, והוא יגיד לכם: אני לא יכול לוותר על שום משימה שאני עושה כי הכול חשוב, אני צריך עוד זמן לעשות טוב יותר את המשימות שלי. אני חייב לפרנס את המשפחה, אני חייבת לנקות את הבית, צריכים להקדיש יותר זמן לילדים... אין מאיפה להוריד!

היכן מתחילים?

מתחילים עם פיתוח השריר של אמירת "לא". אנחנו כל כך רגילים להגיד כן ולקפוץ על כל הזדמנות, שבכלל שכחנו איך אומרים לא. "אני משתדלת להגיד כן לכל בקשה של הילדים, לזרום עם בן הזוג שלי, ובטח להיענות לבקשות של ההורים. כמובן שכל בקשה של אנשים בעבודה מחייבת אותי לעזור להם, הרי זה התפקיד שלי..."

למען הסר ספק, אני ממש בעד נתינה מכל הלב. אבל מכל הלב אין פירושו באופן אוטומטי, עליו להיות בבחירתי ובשליטתי.

סיפור מיוחד

פעם אחת בא לפני הרבי ר' בונם זי"ע אחד מהחסידים, אברך רך בשנים. והבין הרבי שהוא ותרן מאוד על ממונו, עד שנותן מלבושיו לעניים. ואמר לו, שלא זהו הדרך ושלא ינהג עצמו יותר מדי במידת הוותרנות. "שצריך האדם שיהיה אדון ואיש על המידות, ולא שיהיה בעצמו המידה" ('רמתיים צופים' בתנא דבי אליהו רבה).

כלומר, אם הנדיבות שלי שולטת בי, אין היא הנדיבות הרצויה, שכן אני לא בעלים שלה ולא חופשי לבחור אחרת. אותו אברך היה כל כך נדיב עד ששכח מעצמו לחלוטין, וזו אינה נדיבות שלו, אלא נדיבות ששולטת בו.

כדי לפתח את הבעלות על מידת הנדיבות שלנו, אנחנו צריכים ללמוד לומר לא. אם עדיין לא נוח לי לסרב לאנשים, כנראה שהבחירה שלי אם להיענות או לא עדיין אינה בשליטתי.

תרגיל ראשון

כדי לפתח את המידה הטובה של אמירת הלא והסירוב המנומס לאחרים, אני רוצה להציע תרגיל של שתי דקות כל יום בשבוע הקרוב, ואני מציע לתרגל את הפעם הראשונה מיד אחרי סיום קריאת המאמר הזה.

את התרגיל עושים כאשר הטלפון מצלצל, וזה נראה כך: לא עונים... מביטים בטלפון המצלצל בשלווה, נושמים עמוק ונותנים לצלצולים להסתיים. בזמן ההקשבה שימי לב ללחץ שלך לענות מיד לטלפון ולדחף לעשות זאת. תני לכל המחשבות והרגשות הללו כמה דקות לעבור מעצמן, בלי כל פעולה.

אני מציע לעשות זאת גם אם זה בן הזוג או הילדים בטלפון, או כל דבר אחר שנראה חשוב, או שאנחנו רגילים לחשוב שיהיה לא מכובד לא לענות. זה פשוט דמיונות. הרי אילו הייתם בדיוק בשירותים לא הייתם עונים וזה היה בסדר. כעבור חמש דקות או בזמן שמתאים לכם חזרו למתקשר ואמרו לו: ראיתי שהתקשרת, לא יכולתי לענות באותו רגע, מה רצית?

הטלפון המצלצל הוא סמל לכל הסחת דעת שמגיעה מבחוץ, לכל צורך של אדם אחר שמבקש את תשומת לבנו. מי שיתרגל פעם ביום עם הטלפון, יופתע לגלות שיותר קל לו לסרב לדברים שהוא לא רוצה, שהוא שם לב יותר מה חשוב לו, ושבעצם יש כמה דברים שהוא יכול להפסיק לעשות וכך יתפנה לו הרבה זמן בחיים.

ככל שאנחנו נעשים מכוונים יותר, כך התהליך הזה ימשיך ויעמיק. אדם שעושה את תפקידו בעולם פנוי פחות לענות לטלפונים. זה מבחן פשוט לאפקטיביות - אמור לי כמה קל להשיג אותך ואומר לך כמה אתה אפקטיבי. ובוודאי שאנחנו לא יכולים לצפות שנעשה את כל מה שעשינו עד היום וגם להיות פעילים בשלושים קבוצות וואטסאפ... זה לוקח זמן ופניות מהמשימות שלנו.

בהצלחה עם אי המענה בטלפון הבא, ועם השתיקות הארוכות שלכם בקבוצות הוואטסאפ.

פורסם בפנימה

לרכישת מנוי