בשבע מהדורה דיגיטלית

עניין אישי והפעם עם עודד טירה

בן 77. נשוי לשלומית ואב לארבעה. תושב תל אביב. נשיא התאחדות התעשיינים לשעבר, תא"ל במיל' ותעשיין

רבקי גולדפינגר , כ"ט באייר תשע"ז

עודד טירה
עודד טירה
צילום: שלומי יוסף

התחלה: לפני 77 שנים בתל אביב כבן יחיד בשם עודד טירס. גדל בשכונת מחנה יהודה בפתח תקווה.

אבא: דב ז"ל. במקצועו מהנדס חשמל. עם הקמת המדינה התגייס לצה"ל והיה בין מקימי חיל התותחנים. "מודל לחיקוי ביושרה ואמירת אמת. היה אדם סגור ונוקשה, לא מחבק ולא מנשק, אבל מוכשר מאוד".

אמא: דינה. "עקרת בית שהיא המנוע והגורם המייצב בבית. הייתה שותפת סוד שלי בהרבה דברים. דמות מופת. לצורך השלמת הכנסה הייתה יושבת וסורגת סוודרים במשך שעות".

טירה: כבחור בן 20 החליט לשנות את שם משפחתו לטירה. "השם טירס היה נראה לי מוזר וגם רציתי שם עברי. אבא כעס עליי מאוד אך לבסוף השלים עם זה".

צהלה: בגיל 11 עברה משפחתו לשכונת צהלה בצפון תל אביב. "באותה תקופה השכונה הייתה מיועדת לאנשי קבע". השלים את לימודיו בתיכון עירוני א' בתל אביב.

צבא: בתחילה פנה לקורס טיס, "זה היה החלום שלי". אבל אביו התעקש להוציא אותו משם ויהי מה. בלית ברירה עזב את הקורס ופנה לשרת בגדוד התותחנים.

טכניון: לאחר שחרורו יצא ללימודי הנדסת תעשייה וניהול בטכניון. עבד כמנהל ייצור בבית חרושת ויטה. במקביל שירת במילואים והתקדם עד לתפקיד סמג"ד.

ששת הימים: השתתף בקרב על ירושלים. "הייתי במילואים. כשפרצה המלחמה הייתי הקש"א (קצין קישור ארטילרי), 'העיניים של הארטילריה'. השתתפתי בפריצה למזרח ירושלים ואחר כך נכנסנו לעיר העתיקה דרך שער האריות, הויה דולורוזה ומשם אל הכותל".

הכותל: "הרגשנו שאנחנו חיים את ההיסטוריה. נגענו בכותל. כשהרב גורן תקע בשופר התרגשנו נורא".

בקבע: בן 30 גויס לשירות קבע, מתוך כוונה לצרפו למשלחת חיל התותחנים לקראת קליטת תותחי הרומח בצה"ל. "הסכמתי מיד".

קריירה צבאית: יחד עם המשלחת שהה כמה חודשים בפורט סיל שבאוקלהומה. שימש סגן מפקד גדוד הרומח הראשון בחיל, גדוד 55, במשך שנתיים. משם הלכה והתפתחה הקריירה הצבאית. בתפקידו האחרון בצה"ל כיהן כקצין תותחנים ראשי בדרגת תת אלוף.

שוב מלחמה: "מלחמת יום הכיפורים תפסה אותי בתפקיד קצין אג"מ של אגד ארטילרי בסיני". ביום השני למלחמה שהה במפקדה ברפידים. "נכנסתי לחדר של מפקד האוגדה וראיתי אותו יושב כשראשו שמוט בין ידיו. זה היה רגע טראומטי. כמה דקות קודם נפל עלינו פגז והייתה תחושה של חורבן הבית".

צולחים: יחד עם חבריו השתתף בצליחת התעלה. "ב‑19 בחודש התעלה הייתה מופגזת ומופצצת. הייתי בנגמ"ש השני ופתאום מתוך החשיכה מגיח חייל גבה קומה ומפויח ומכוון אותנו אל הגשרים".

מנהיגות: "אותו חייל עמד בתוך טווח האש וכיוון נגמ"ש אחר נגמ"ש. לימים נודע לי שמדובר היה באלוף במיל' ג'קי אבן, שפיקד על ניהול צליחת התעלה. הוא הבין שהזמן קריטי ולהצלחת המבצע צריך את ההכוונה והוא פשוט עשה את זה. ראיתי בהתנהלות שלו מופת מנהיגותי".

מפקד הפינוי: לאחר לימודים במכללה לביטחון לאומי התמנה למפקד התותחנים של פיקוד הדרום וחבר בוועדה המשותפת לישראל ומצרים לאכיפת הסכם השלום בין המדינות. בשנת 1982 קודם לדרגת תת-אלוף ומונה לתפקיד הלא פשוט של מפקד פינוי חבל ימית.

שבר: "אידיאולוגית הפינוי היה לי קשה מאוד. פעלתי למרות שברגעים מסוימים בפינוי הייתי מעדיף להצטרף דווקא לאלו שהיו על הגגות. כבוגר של תנועת העבודה ספגתי ערכים של התיישבות בארץ והרחבת הגבולות, ופתאום אומרים לך 'תתחיל לפנות'. זה היה שבר".

ממלא פקודה: "מהר מאוד החלטתי לא להתעמק בזה אלא לאמץ ערך חשוב והוא שהצבא חייב למלא את ההוראות של הדרג המדיני. זה מאושיות הדמוקרטיה. גם לחיילים שלי הסברתי שבצבא לאף אידיאולוגיה אין זכות וטו".

בלי נפגעים: "בפינוי חוויתי ימים מורכבים. נאלצתי לפנות חברים, אנשים שאני מעריך ואוהב ואפילו בני משפחה. היו רגעים קשים, אבל בגלל שהייתי איש צבא לא הייתה לי זכות בחירה בכל הקשור למילוי המשימה. אחד היעדים החשובים מבחינתי היה לעבור את הפינוי בלי נפגעים מקרב המפנים והמפונים".

הידברות: "לאורך התהליך קיימתי הידברות עם ראשי המתיישבים ומנהיגי התנועה לעצירת הנסיגה מסיני. יצרתי חברות קרובה עם צחי הנגבי ואמו גאולה כהן ואפילו נפגשתי עם הרב מאיר כהנא ז"ל, מנהיג תנועת כך".

הרב כהנא: "הוא נתפס בעיניי כמשיח הזוי ומסוכן שמאחוריו חבורה מטורפת. החלטתי להיפגש איתו ולהבין במי מדובר. פגשתי איש מטופח, מדיף ריח טוב ומדבר לעניין. כל אחד מאיתנו הציג את עמדתו. הוא ניסה לשכנע אותי שמדובר בפקודה לא מוסרית. אמנם לא הייתה בינינו הסכמה, אבל הפגנו נימוס וסימפתיה".

לא עוד: "המבצע נגמר באופן אידיאלי. מצד אחד לא היו נפגעים בנפש ומצד שני הפינוי היה קשה, טראומטי, מלא אש ועשן, ובעקבות המראות הקשים הללו נוצרה תחושה בציבור שיותר לא יפונו יישובים".

35 שנים אחרי: "למרות שהייתי שמח אם לא הייתי חלק מאותו פינוי, בדיעבד ימית הייתה קורבן כמעט מוצדק למען השלום עם מצרים. התוצאה היום שיש יחסים קרובים עם מצרים. אבל שלא נשכח שבמזרח התיכון הכול הפיך".

מלחמת לבנון הראשונה: כיהן כסגן מפקד עוצבה משוריינת וסגן ראש מחלקת ההדרכה באגף המטה הכללי. בהמשך התמנה לתפקיד קצין תותחנים ראשי, בו שימש עד שחרורו בשנת 1986.

מפעל זכוכית: לאחר שחרורו מהצבא החל בקריירה עסקית במפעל הזכוכית פניציה אמריקה-ישראל. מונה לנשיא החברה ובהמשך ליו"ר. במשך יותר מחצי יובל שנים בחברה הוביל להקמת מפעל חדש באזור התעשייה ציפורי והפך אותה לרווחית.

סיפוק: "לאורך השנים המפעל הזה סיפק מקומות עבודה לאלפי עובדים. גם כשהיינו בעתות משבר, העובדים היו איתנו". על הצלחתה של פניציה זכה בפרס התעשייה.

החצי השני: בגיל 39 נישא בשנית לשלומית (זזה) סחרוב. "אישה יקרה שצועדת איתי לאורך עיקרי המהפכים בחיי. היא המשענת".

הנחת: ארבעה. הבכור רוני בן 49, רם בן 48, יעל בת 46 ומיכאל בן 40. "הילדים הם החברים שלי ודאגו לי לנכדים. הסבאות היא כיף צרוף".

התאחדות התעשיינים: כיהן כנשיא התאחדות התעשיינים בשנים 1999‑2005. בתפקידו עמד בחזית מאבקים ציבוריים כמו גובה שכר המינימום, השביתות בנמלים, הרפורמה במשק, מאבקים של עובדים מול עובדים ועוד.

כחול-לבן: מאמין שתעשייה שלא מסוגלת להתמודד בשוק הבינלאומי, אין לה זכות קיום. "תעשייה צריכה להתייעל תמיד. כדי להעדיף כחול-לבן צריך איכות ומחיר טוב".

מועצת הביטחון לישראל: חבר מועצת הביטחון לישראל. עמותה בראשות האלוף במיל' עוזי דיין ופרופ' עוזי ארד. "דנים בסוגיות ביטחוניות ומדיניות שעל סדר היום. תשובת המשקל של המרכז-ימין לתנועת דור שלום, קציני צה"ל שטועים אידיאולוגית".

לא לסרבנות: טירה יצא נגד הענקת פרס ישראל לזאב שטרנהל לאור תמיכתו בסרבנות. בעימות מתוקשר אחר פרסם בעיתון מעריב מודעת ענק שבה יצא במילים חריפות נגד יהונתן גפן, על רקע ביקורתו של גפן על מבצע עופרת יצוקה. "אחרי זה קיבלתי טלפונים ממשפחות שכולות שהודו לי".

הספר: לאחרונה הוציא לאור את הספר הביוגרפי 'ללכת עם האנשים: סיפור חיים של מנהיגות' בהוצאת מטר. "יש בו מידה רבה של ביוגרפיה אבל הוא סובב סביב נושא המנהיגות והעשייה".

לא הכול דיבורים: "הספר הזה הוא מין תנועת נגד לתופעת הדיבורים והקשקשת שרווחת היום. אני מאמין שצריך לחדול להעריך רק מילים ולתת כבוד רב יותר למעשים. השתדלתי להתמקד בספר בעיקר בעשייה שלי לאורך השנים ובכך להעביר את המסר".

המועצה הלאומית לספורט: הקים את המועצה שהובילה השרה דאז לימור לבנת ובהמשך, השרה מירי רגב. עד לאחרונה שימש יו"ר. "המועצה יושבת עם בכירי הספורט בישראל ומחליטה על אסטרטגיית הספורט, אמות המידה לתמיכה ומקצה משאבים לספורט".

אם זה לא היה המסלול: שמח מהעשייה שלו עד כה. "לפחות יש ביצוע של דברים ולא רק דיבורים". מקווה בעתיד להגשים פרויקטים נוספים לטובת הקהילה.

ובמגרש הביתי:

בוקר טוב: מתעורר "מאוחר ככל האפשר". פותח את הבוקר בשתיית ליטר ורבע מים, "במכה אחת". מניח תפילין וקורא פרק בתהילים. לאחר מכן עושה ארבעים דקות ספורט במכשירים. ארוחת בוקר, מקלחת טובה ויוצא לדרך. הפעילות משתנה מיום ליום. הרבה פגישות בתחום העסקים והעשייה החברתית. מקדיש מזמנו גם לשחק טניס פעמיים בשבוע וכדורסל עם חברים.

דיסק ברכב: "יש לי ברכב דיסק של המחזמר 'ג'רסי בויז' על להקת ארבע העונות". במוזיקה הישראלית אוהב בעיקר להאזין לשיריהם של אריק איינשטיין, שרית חדד ואייל גולן. "הם מוזיקליים מאוד ונעימים לאוזן".

שבת: "שבת זה אמא". הולכים לאמא ליהנות מסעודה משפחתית מפנקת.

מאכל אהוב: נהנה מצלחת סלט קיסר וסטייק סינטה. ואיך לא, את קציצות הבשר המעולות מעשה ידיה של אשתו.

משאלה: "שלא נבצע בשום שלב לטובת פיתוי רדוד לשלום מהלך קריטי שהוא בבחינת אל-חזור".

דמות מופת: דוד בן גוריון. "בתנאי אי ודאות קיבל החלטה קשה ואמיצה להקמת המדינה - החלטה שצלחה".

כשאהיה גדול: "רוצה שתהיה לי תבונה להיטיב להבין בין טפל לעיקר ולהשפיע שהרדוד ייעלם מחיינו".

rivki@besheva.co.il