בעיצומו של מבצע 'צוק איתן', חרב על מוריה אשכנזי עולמה כאשר התבשרה שבעלה יאיר, ששירת בעזה במילואים, נהרג. בהחלטה אמיצה החליטה מוריה שאמנם עולמה חרב, אך ביתה ימשיך לחיות, והיא תמשיך לגדל את שלושת ילדיה בדרך המשותפת שבנו יחד במשך עשר שנות נישואים.
לגמרי במקרה, כעבור כמה חודשים נפגשה מחדש עם חברת ילדות שלה, שריתה וינברג, שבדרך אגב ציינה שהיא עוסקת בעיצוב פנים. בדיוק באותה תקופה שכנים יקרים הציעו למוריה לקנות דירה לידם, ומוריה קפצה למים. שריתה נרתמה כל כולה למשימה ועזרה לה בבחירת הקונספט, בעיצוב ובתכנון דירה שתתאים למשפחה שרוצה לחיות בשמחה על אף הכול.
הדירה מאוד מוארת ונעימה ויש בה מקום לכולם. מוריה מציינת שעם המעבר נפתח בה משהו, והיא בהחלט מרגישה שינוי חיובי וקרן אור בתוך ההתמודדות היומיומית, בזכות הבית.
הדירה מעוצבת בסגנון עכשווי, חם אך נקי. כל הריצוף הוא גרניט פורצלן דמוי פרקט שיוצר מראה חם וביתי.
המטבח ניצב בלב הבית, מואר מאוד, צבוע בלבן ומאובזר בנגיעות כפריות. הוא מצליח להיות לא גדול במיוחד אך פונקציונלי מאוד, והוא פונה אל המרפסת הגדולה שיוצאת מן הסלון ומהווה מוקד משחק ובילוי לכל המשפחה.
החלל המרכזי מכיל שולחן אוכל גדול ומשפחתי, סלון נעים ופינה המוקדשת כולה להנצחה של יאיר.
מוריה אומרת שהיא מרגישה שגם יאיר עבר דירה ביחד איתם, ויש לו מקום מוחשי בבית.
במסדרון ארוך עוברים אל החלק הפרטי של הבית. בין החלל הציבורי לפרטי יש שירותי אורחים שהולבשו עד לפרט האחרון, בריצוף מאויר, מראות מיוחדות ותמונות שמכניסות קריצה הומוריסטית.
בין החדרים ישנה פינת משפחה המשמשת לצפייה בטלוויזיה ולמחשב. גם הפינה הזאת בהירה ונעימה, בזכות בחירת בדים ושטיח בצבעים בהירים ומאירים. בשל מחסור באור טבעי בגלל מיקום הפינה, הטקסטיל עושה את העבודה.
שני הבנים שוכנו באותו חדר, שמקושט בהשראת הים, אהבתו הגדולה של אביהם יאיר. המשוטים היו שייכים לו בילדותו בנהריה.
חדר הבת הקטנה, שהייתה אך בת חודשיים כאשר נהרג אביה, קושט בצבעי בנות רכים ונעימים, כיאה לבת היחידה והמיוחדת.
חדרה של מוריה נעים וכפרי. הוצב בו ארון עם דלתות זכוכית שמאחוריהן וילון היוצר אווירה נעימה ורכה.
פורסם בפנימה