האם מעונות יום פוגעים בהתפתחות?

מחקרים מראים שככל שהילדים נמצאים יותר שעות במסגרת מחוץ לבית, רמות הלחץ שלהם עולות, ותפקודם הרגשי בעתיד עלול להיפגע.

שושנה הימן , ט"ו בסיון תשע"ז

הגיל הרך: משחק בקוביות
הגיל הרך: משחק בקוביות
צילום: iStock

דו״ח משנת 2008 של מרכז אינוצ'נטי למחקר של UNICEF בחן את הטיפול בילדים צעירים במדינות העשירות והמתקדמות בעולם. סוזן גרהרדט, פסיכותרפיסטית מפרויקט ההורות באוקספורד, מצוטטת בדו"ח כאומרת:

"מה שנראה קריטי ביותר לתינוק הוא באיזו מידה ההורה או המטפל זמין רגשית ונמצא במקום למענו, על-מנת להבחין באותות שהוא משדר ולווסת את מצבו. אם אין לתינוקות הורה שמעוניין ומגיב להם באורח חיובי, חלקים חשובים של המוח פשוט אינם מתפתחים כראוי."

יכולת הוויסות העצמי של ילד היא תוצאה של אינטראקציה זו בין הורה לילד.

ד"ר גורדון ניופלד מוסיף למוּדעוּת זו את הקביעה ש"קליפת המוח הקדם מצחית אפילו אינה מחווטת לפני גיל 7-5 להתפתחות חשיבה אינטגרטיבית ויכולת אינטראקציה חברתית. לפיכך, ילדים בגיל טרום בית-ספרי ממשיכים להיות זקוקים להורה או מטפל הזמין רגשית ונוכח למענם, שמבחין באיתותים שלהם ותומך בתהליך האינטגרציה."

תשעה מחקרים מאוניברסיטת ליידן בהולנד מסבירים שככל שהילדים נמצאים יותר שעות במסגרת מחוץ לבית, רמות הבהלה והלחץ שלהם עולות.

סיכון לתפקוד רגשי וקוגניטיבי

"בשנות ה-90, החלו החוקרים לעשות שימוש במדידות פיזיולוגיות, במיוחד במדידות קורטיזול, על-מנת להעריך את התגובות לדחק (עקה), אצל ילדים בטיפול-יום. הערכת הקורטיזול הוכחה כשיטה אמינה למדידת לחץ ותגובות רגשיות. איומים פנימיים וחיצוניים לרווחה מעלים את רמות הקורטיזול מעל לרמות הנורמליות. מאחר שמערכת ה-HPA (ראשי תיבות של hypothalamic pituitary adrenocortical) רגישה לגורמי מתח גופניים ופסיכולוגיים כאחד, ובעלת עניין מיוחד בשל חיבורה הקרוב אל ההיפוקמפוס, המעורב ברגשות, למידה וזיכרון.

קיימת עדות מתעצמת והולכת שחשיפה כרונית למתח בילדות המוקדמת עלולה להוות סיכון לתפקוד רגשי וקוגניטיבי בעתיד (Elsevier: Early Childhood Research Quarterly, 2006).

הממצאים העיקריים של תשעה מחקרים אלה הם: במעונות יום, ילדים מציגים רמות קורטיזול גבוהות יותר בהשוואה לילדים במסגרת ביתית. ככל שהילד צעיר יותר וככל שהוא מבלה שעות רבות יותר מחוץ לבית, רמות הקורטיזול שלו גבוהות יותר.

תגובות ללחץ וייצור קורטיזול במהלך השהייה במעונות יום מופעלות על-ידי הגורמים שלהלן: פירוד מההורים לשעות ארוכות, הצורך לארגן-מחדש את ההתנהגות המבקשת ביטחון בקרב מבוגרים רבים, וקבוצת חברים לילדים צעירים מאוד כהֶקשר תובעני הכרוך בהתעוררות רגשית תכופה, בטרם פיתח הילד את היכולת לויסות עצמי.

השפעת הפירוד מהאם

גם בארצות הברית, בשנת 1991, קבע המכון הלאומי של ארה"ב לבריאות הילד והתפתחות אנושית, "ככל שילדים מבלים זמן רב יותר במוסדות לטיפול בילדים מלידה עד גיל 4 וחצי, קטן הסיכוי שיהיו מסוגלים להסתדר עם אחרים וגדל הסיכוי שיהיו ממרים ותוקפניים".

מחקרים שנערכו בשנים 2004-2002 הראו שפירוד מאם הביא לידי שינויים פסיכולוגיים ארוכי-טווח, לרבות עליות בקורטיזול. גורמי המתח כוללים מניעת מגע עם האם, אובדן רגשי, יחסים בלתי מסתגלים עם דמות היקשרותית, ותגובות פיזיולוגיות שמעלות את הפגיעוּת למחלות הקשורות במתח.

גורמי מתח נוספים המעלים את רמות הקורטיזול אצל ילדים הם הֶקשרים מאיימים חברתית המאופיינים על-ידי דחייה. במעונות יום וגני ילדים, עם קבוצות גדולות של ילדים, הילדים פגיעים יותר למצבים מאיימים חברתית מאשר בסביבות אחרות. דחייה על-ידי חברים נקשרה לרמות קורטיזול גבוהות אצל בני 5-3.

עדיין איננו בטוחים באיזו תכיפות הפרשות קורטיזול גבוהות משפיעות על ויסות המתח בשלב מאוחר יותר של ההתפתחות. אולם החשד הוא שהיעדר אינטראקציה קרובה הורה-ילד יוצר אפקטים ארוכי-טווח של דיכאון, בעיות קשב, התפתחות קוגניטיבית ולשונית פחות מאופטימלית, הישגים לימודיים דלים מהמצופה וצורות של בריאות נפשית לקויה. בנוסף, הילד נמצא בסיכון של כשל בפיתוח אמון וביטחון באחרים, כמו גם כשל בפיתוח בגרות ואינטגרציה חברתית. אנו עדים גם לעלייה בבעיות התנהגותיות.

זכות ההורים להחליט

יש לנו נטייה לסמוך על המערכת, שהיא מקבלת את ההחלטות הטובות ביותר עבור ילדינו. הבעיה היא שהיום שיקולים רבים נכנסים לתמונה, המדחיקים את צרכי ילדינו ואת הצרכים המשפחתיים לשוליים.

ברור ומובן שהורים צריכים לפרנס את משפחתם ולעתים קרובות שני ההורים זקוקים ו/או רוצים לעבוד, אך הגיע העת ליצור מדיניות ואפשרויות מגוונות, המשקפות את מה שבריא לילדינו ולהתפתחותם, בריא לנו כהורים ולתא המשפחתי כולו ולבסוף יאפשרו ליצור חברה בריאה.

להורים הזכות לבחור בטיפול הטוב ביותר בעבור ילדיהם. במידה ונאפשר להורים תמיכה ותנאים הולמים, להם האינטואיציה הטובה ביותר לטיפול בצרכי ילדיהם. עלינו להעניק להורים כיום סמכות זו ולתמוך בהם. אסור שהאפשרות לטיפול ביתי או סביבה ביתית תילקח מההורים ואין להכביד עליהם במובן זה.

הלקח הנלמד מניסיונה של שבדיה הוא שהממשלה כפתה על המשפחות להתאים עצמן לאידיאולוגיה הנוטלת את הסמכות מההורים ואשר הורים שבדים רבים אינם רוצים בה. הבה לא נחזור על טעות זו בישראל. ישנם פתרונות מגוונים הבאים בידי לביטוי במדינות התומכות משפחה. דוגמא לכך ניתן למצוא בפינלנד, בה הורים מקבלים סבסוד לטיפול יום בדמות מענק חודשי והזכות לבחור בעצמם את המסגרת הטיפולית המתאימה. כתוצאה מכך, בערך 50% מההורים בוחרים לטפל בילדיהם בבית.

מכל מקום, יש משפחות המעוניינות במסגרות חוץ ביתיות ובמידה ואלו מסופקות על ידי המדינה ומסובסדות על ידה, איכות גבוהה צריכה להיות מובטחת, בשונה מהמצב כיום. אף-על-פי-כן, אפילו איכות גבוהה אינה יכולה להתחרות בטיפול הביתי או לפחות במסגרות קטנות ביתיות בתוך הקהילה.

כל ילד ייחודי וכל משפחה ייחודית. לעולם אין להמעיט בערך הטיפול ההורי בילדים. המסר להורים צריך להיות, "אתם ההורים, אתם מכירים הכי טוב את ילדכם, אנחנו רוצים שאתם תקבלו את ההחלטה שאתם מרגישים שהיא הטובה ביותר בעבור ילדיכם ומשפחתכם. תהיה בחירתכם אשר תהיה אנו נתמוך בה."

קישור לחלק הראשון של המאמר

שושנה הימן, מרצה, מנחה ויועצת, היא חברת סגל במכון ניופלד הבינלאומי, ומנהלת במכון את שפה העברית. היא המייסדת של לייף סנטר, שמציג קורסים, הכשרות, וייעוץ להורים ומורים בגישה התפתחותית-היקשרותית. היא אם לששה ילדים וסבתא.