לחיות תחת טרור המפחמות

הם נסגרים בבתים ללא הועיל. עשן מפחמות הרש"פ מגיע לבתי חריש וישובי הסביבה. שיעולים והחרפת אסטמה הם כבר חלק בלתי נפרד מהחיים שם.

שמעון כהן , ה' בסיון תשע"ז

המפחמות הפועלות בצפון השומרון
המפחמות הפועלות בצפון השומרון
צילום: רגבים

תנו לנשום. כהן

אלעד כהן הוא תושב חריש מזה כשנה. הוא די מרוצה מהעיר ומהשירותים שהיא נותנת, אך מעל החיים הטובים מרחף ענן מסוכן של זיהום אוויר אותו הוא ובני משפחתו, כמו גם בני משפחות אחרות בעיר ובכלל בחבל מנשה, חווים כמעט מדי יום. טרור המפחמות, כך הוא קורא לזה.

בראיון ליומן ערוץ 7 מספר כהן על "תעשיית הפחמים שמקורה בשטחי הרש"פ, שטחי A ו-B. כמה משפחות ברש"פ שמתפרנסות מהתעשייה הזו מייצרות זיהום אוויר מאוד משמעותי. רוח מזרחית מביאה את כל מה שבוער שם כל היום אלינו לבתים ולמרפסות", הוא מספר.

ומסתבר שראשית התופעה היא דווקא בחקלאים ישראליים שמגדלים הדרים ואבוקדו אך אחת לכמה שנים מחליפים את הגידולים. "כדי להיפטר מגדמי העצים הם לוקחים קבלן ביצוע שכורת ולוקח את הגדמים לרש"פ".

כהן מספר על סיור שקיימו באחרונה הוא וחבריו באזור המפחמות ו"ראינו בסיור איך המפחמות פועלות, ראינו את ההאנגרים שבתוכם מאחסנים את הפחמים, את הציוד שעובדים איתו, את הטרקטורים, השקיות גדמי העצים ועוד", הוא אומר ומציין כי להערכתו הצבא מודע היטב למתרחש שכן "במרחק של עשרה מטר פילבוקס צה"לי שמשקיף על כל מה שקורה שם".

עשן המפחמות עושה את דרכו למרחק של 4-6 קילומטרים ומגיע לבתיהם של התושבים שנותרים ללא מענה ונאלצים להסתגר בבתים, וגם צעד זה אינו מגן עליהם במיוחד.

ממשיך כהן ומספר כי לפני מספר שנים הוגש בג"ץ על ידי בעלי המפחמות הפלשתיניות שטענו כי הרס המפחמות יהרוס את עסקיהם שלא בצדק. "בג"ץ פסק שאין למפחמות זכות קיום כי זו פגיעה בציבור של 200 אלף איש. בשנה שעברה עבר בכנסת חוק שאוסר העברת גזם מישראל לרש"פ, אבל החוק הזה לא נאכף. ראינו בסיור את המשאיות שמעבירות את הגזם. דרושה אכיפת חוק שנחקק על ידי הכנסת".

בשיחה עמו מספר כהן על שיחות עם תושבי האזור הסובלים מעשן המפחמות ומתאר תושבת של אחד הישובים הנאלצת לישון עם בלון חמצן ליד המיטה, שכן לא ברור באיזה רגע יגיע ענן העשן לביתה. עוד הוא מספר על אחוז חולי אסטמה פי 3 מהממוצע הארצי. "הם אומרים שהם בונים עלינו כי חריש בעדיפות לאומית ואולי בגלל זה העניין יטופל".

"הרשויות מנגנות בשני כינורות, אומרים שחריש הוא מקום נפלא וזה נכון, והדיור בר השגה, אבל יש כאן תפוח אדמה לוהט", אומר כהן וכשהוא נשאל אם ארגוני איכות הסביבה נמנעים מלטפל בסוגיה משום עמדותיהם המדיניות של אנשיהן, עמדות שהן בדרך כלל תואמות השמאל, הוא משיב ואומר: "בטוח שמפחמה באזור חדרה הייתה נסגרת על ידי המשטרה. אין ספק שיש כאן עניין פוליטי. לנו כתושבים מגיע לנשום אוויר נקי ומשום מה זה לא קורה. אנחנו גרים כאן כבר כמעט שנה ולמעט חודשי החורף בכל ערב אנחנו נושמים את הזיהום הזה".

לדבריו "המשרד להגנת הסביבה העמיד תחנת ניטור וקבע שהאוויר לא מזוהם, אבל התחנה הזו לא בדקה את מה שצריך לבדוק. יש דו"ח שמלמד על רשימת החלקיקים שנגרמים מהמפחמות ובניטור בדקו את האבק ולא את החלקיקים, מעבר לכך שהבדיקה התקיימה בתקופה שהמפחמות לא פועלות. במצב של חריש צריך תחנת ניטור כל השנה, כשזו שיודעת לבדוק את מה שצריך".

על חייו שלו וההתמודדות שפוגעת בילדים באופן חריף יותר מאשר במבוגרים, הוא אומר: "הבת שלי בת שנה וחצי. בכל יום בתשע וחצי אנחנו סוגרים חלונות ולמרות זאת בכל בוקר היא משתעלת במשך כמה דקות. אנחנו בחוסר אונים כי לא יודעים מה ההשלכות של השיעול הזה ולא יודעים אם גורמים נזק כשאנחנו נשארים כאן. חולי אסטמה התחילו לקחת סטרואידים. אחות מספרת על עלייה במספר הילדים שמתלוננים על קשיי נשימה".

כהן מגדיר את התופעה כטרור ומציין כי "כמו שכשיש טרור סכינים מערבים את הצבא עד שמוצאים פתרון, כך גם בנושא המפחמות דרוש סיעור מוחות עד שימצאו פתרון. מדובר רק בכמה משפחות ולא מעבר לכך".