לתורה באהבה

שירי האהבה שנכתבו דווקא על ידי תלמידי חכמים, האישה שקראה לבתה 'אורייתא' בעקבות השיר של בנאי ופיוט תוניסאי לכבוד התורה.

עוזיאל סבתו , ה' בסיון תשע"ז | עודכן: 14:33

עמיר בניון
עמיר בניון
צילום: עצמי

שיר | מתיקות התורה (התורה כוללת) | שרולי ורדיגר והלל פלאי

ביום אחד בשנה מתאחדים החרדים, הדתיים הלאומיים והמאמינים נטולי הכיפות. אלו שקבעו את מושבם בבית המדרש, קובעי העתים לעתים קרובות יותר או פחות וגם אלו שלא זוכים בשל אינספור טרדות ללמוד תורה, אבל מבטיחים לעצמם שבפנסיה יסיימו את הש"ס.

התורה מאחדת ומחברת, כמו אז, במעמד מתן התורה שאיחד אותנו כעם. היא מזכירה לנו את הראשית ואת התכלית לקיומנו ולקיום העולם: "אסתכל באורייתא וברא עלמא".

שירי האהבה הכנים ביותר ייצאו דווקא מקולמוסי הסת"ם של פייטני העולם היהודי, של משורריו ושל חכמיו- שירי אהבה לתורה.

נתחיל באמרה היפהפייה של 'אור החיים' הקדוש: "אם היו בני אדם מרגישים במתיקות ובערבות טוב התורה, היו משתגעים ומתלהטים אחריה. ולא יחשב בעיניהם מלוא עולם כסף וזהב למאומה, כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם".

הלחן הצעיר (ארבע שנים סך הכל) שייך למלחין היהודי-חסידי האהוב, הרב הלל פלאי, שגם אם אתם לא מכירים את שמו, את לחניו אתם בוודאי מזמזמים ('ועתה בנים שירו למלך', 'קדושה אני מבקש', 'אוחילה לא-ל', 'וכנה אשר נטעה ימינך' ועוד):

שיר | אביתר בנאי | אורייתא

לא קל לקחת מילים ארמיות שוברות שיניים, לצרף אליהן כמה משפטים אישיים ואינטימיים (ומי כאביתר בנאי לשיר לעולם על דבריו הכמוסים ביותר) ולהפוך לנו את התחושות מכאן ולעולם מנמנום בקריאת קטעי ה'אורייתא' לבכי, ערגה וגעגועים לספסלי הישיבה.

שזירת המשפטים מספר הזוהר, שבמקורן נאמרו תוך געייה בבכי על ידי רבי שמעון בר יוחאי: "בכה רבי שמעון וגעה, פתח ואמר: אורייתא אורייתא...", יחד עם דברי האהבה האישיים של החוזר בתשובה הכי עמוק בסביבה – אביתר, נותנים פירוש עכשווי וישראלי לטקסט הקדום ואפילו גורמים לקדושה אצל המאזינים הרחוקים מעולם התורה וענייניה. כמו אותה אישה ששמעה ברדיו את השיר והחליטה לקרוא לבתה 'אורייתא', מבלי שהבינה כלל את פירוש המילה.

לחיי הקרובים והרחוקים, הכמהים לתורה או לאורייתא:

שיר | עמיר בניון | יש בה אהבה

ובהמשך לקו של אביתר, לא מעט שירים נכתבו בשנים האחרונות על ידי אמנים בולטים, המציגים את התורה ברמז, מדברים על הכל – האהבה, הערגה, הרצון להתחבר, מבלי להזכיר את שמה בפירוש. כך ישי ריבו עם 'אור החיים', כך עמיר בניון עם 'יש בה אהבה':

פיוט | נתן כהן | שמחו בשמחת תורה

לסיום,

אהבה לא חייבת לבוא עם כינורות ועם מוזיקה ישראלית מודרנית. יש גם האהבה הפשוטה, העממית, העדתית מבית הכנסת, עם הדרבוקות ועם העוד, מעגלי הריקודים הפשוטים, דמעות הזקנים המחזיקים מטפחות צבעוניות ומרעישים ברימוני התורה. הנשיקות העדינות בשפתיים סדוקות לכיסוי הכסף העתיק וחיבוק הדוב בהולכת הספר.

לחן פחות מוכר ליהדות תוניס, הפיוט 'שמחו ושמחו בשמחת תורה':