"הימין מביא אותנו אל עבר פי-פחת"

ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק טוען כי מדיניות הימין מביאה את ישראל למציאות שבה ייגנז לחלוטין החלום הציוני של חברת מופת.

ערוץ 7 , י' בסיון תשע"ז

תוקף. אהוד ברק
תוקף. אהוד ברק
צילום: פלאש 90

ראש הממשלה ויו"ר מפלגת העבודה לשעבר, אהוד ברק, פרסם בצהריים (ראשון) פוסט בדף הפייסבוק של קרן ברל כצנלסון.

בטקסט חד ומושחז מתאר ברק, לאור כתביו של ברל כצנלסון ז"ל, כיצד מדיניות שלטון הימין מביאה את ישראל למציאות בה ייגנז לחלוטין החלום הציוני של חברת מופת, לו שאפו מייסדי המדינה.

"מלחמת ששת הימים היתה ארוע מכונן בתולדות מדינת ישראל. הוסרה טבעת החנק שנדמה היה כי נכרכת סביב צוארנו ותוך ששה ימים הפכה ישראל, בתודעתה ובתודעת האזור כולו, לכוח מרכזי במזרח התיכון. באותם ששה ימים עצמם, בהם חזרה ישראל אל המקומות הפיזיים בהם עוצבו זהותה ומורשתה, בסיני ובעיקר ביהודה ושומרון, ניצתה בתוכנו מחלוקת קשה בדבר מובנו ההיסטורי של הנצחון המופלא ועתיד השטחים שבידינו.

ברל כצנלסון, ממנהיגה של תנועת העבודה, אמר פעם בהתייחסו לפרובוקציות של חוגים שונים ביישוב: 'מוכן אני לשלם מחיר רב בעד ארץ-ישראל ובעד חירותנו בה, אך בשום אופן אינני רוצה לשלם בעד מעשי איוולת ותעתועים המלבינים את פנינו' (כרך ט', עמ' 66, תרצ"ט). הוא כיוון ביקורתו לפעולתם של חוגים מיליטנטים, ימניים, שלא בחלו בפרובוקציות וחתרו להבערת השטח. חמישים שנים לאחר מלחמת ששת הימים דבריו של ברל נשמעים רלוונטיים מתמיד. האיש שהיה קשור בנפשו לארץ, ידע שהתנאים הפוליטיים והדמוגרפיים דורשים את חלוקתה - ותהיה זו כואבת וקשה. ברל הזהיר מפני 'זיופה של האמת' וחייב את הצגתה על אף הקושי הרב שבדבר (כרך ד', ע' 263, תרצ"ב). מהי האמת אותה צריך להציג היום ללא כחל וסרק?.

הנהגת הימין מביאה אותנו אל עבר פי-פחת וחזונה קורם עור וגידים. ההנהגה הנוכחית מובילה את הפרויקט הציוני אל עבר אחת משתי האופציות הבאות: מדינה אחת ובה רוב ערבי משמעותי שבה מתנהלת מלחמת אזרחים קבועה וממושכת או מדינה שבה מונצח השלטון הצבאי ביהודה ושומרון והאלימות פושה בכול. המשותף לשתי האלטרנטיבות הוא זה: הרס החזון הציוני וחיסול השאיפה לכינון חברת מופת לעם היהודי. 'הציונות לא הייתה קמה' אמר ברל 'ולא תקום - בעולם שכופר בצדק, במשפט ובחירות לכל הנברא בצלם. והיא לא תתכחש לערכי-אדם אלה, כי בכך היא מוציאה את גזר-דינה על עצמה' (כרך ט', ע' 262, ת"ש).

במחצית שנות השלושים התריע ברל נגד המדיניות של 'גירויי ידיים ועצבים' נגד 'הפגנות אויליות' של כוח. דברים אלו שכתב ניתן לומר אותם על ההנהגה הנוכחית: "האם באלה הדרכים יעקר הרע? לא... בדברים אלה אפשר להתנגח, אבל אי אפשר לנצח. בדרכים אלה אפשר 'לשעשע' את הרחוב, לפרנס את ההתרגשויות הציבוריות במשך זמן-מה, לספק יצרים אפלים... להעביד עיתונאים וסוכנויות-מודיעין ולהרתיח את העולם לשעה קלה; אבל אין בהם כדי להכריע במערכה הציבורית! שעשועים אלה ברוח הזמן אינם פרי מחשבה אסטרטגית-מבוגרת. הם יונקים ממקורות אחרים... הם עושים את שליחות האויב' (כרך ו', ע' 415, תרצ"ד).

בימים אלה, כשאנו מציינים 50 שנה למלחמת ששת הימים, ראוי שאבחנותיו הקולעות של ברל על ימיו שלו, תעמודנה לנגד עינינו גם בימינו שלנו".