איזנקוט: הייעוד של צה"ל לא השתנה

''להגן על המדינה, להבטיח את קיום המדינה ולנצח במלחמה", אמר הרמטכ''ל באירוע לציון יובל לששת הימים שנערך במרכז יצחק רבין.

ערוץ 7 , י' בסיון תשע"ז

איזנקוט ודליה רבין
איזנקוט ודליה רבין
צילום: מיטל דיין

אירוע לציון יובל למלחמת ששת הימים התקיים הערב (ראשון) במרכז יצחק רבין בתל אביב, במהלכו הושקה תצוגה החושפת תיעוד אישי ומרגש משלב ההמתנה למלחמה ועד לאחר סיומה, דרך עיניו של רמטכ"ל הניצחון, יצחק רבין, לצד מייצגים אינטראקטיביים המספרים את סיפורה של המלחמה והטלטלה שהיא עוררה בישראל.

במהלך האירוע אמר הרמטכ''ל רב אלוף גדי איזנקוט כי "לפני שנה וחצי הגיע לידי עותק של סיכום תפקיד הרמטכ"ל של יצחק רבין. הוא חתם אותו חודש לאחר שסיים תפקיד, ב-199 עמודים, ויש שם סקירה על תקופת יצחק רבין כרמטכ"ל''.

איזנקוט סיפר כי דרך הדפים אפשר היה ללמוד מה הביא להישג של מלחמת ששת הימים, ''עם כל המורכבות ושינויי התוכניות- המחשבה העמוקה, התכנון המוקפד, תהליכי בניין כוח הממקדים את האנרגיה ללוחם ולרוח הלחימה, ההתעצמות, התוכניות האופרטיביות והחשוב ביותר - רוח הלחימה ותחושת המסוגלות של שדרת הפיקוד''.

לדבריו הייעוד של צה''ל לא השתנה בחמישים השנים האחרונות. ''הוא אותו יעוד של להגן על המדינה, להבטיח את קיום המדינה ולנצח במלחמה כדי להרחיק את המלחמה הבאה עד כמה שאפשר, ולאפשר לתושבי מדינת ישראל חלון של נורמליות שיאפשר למדינה לפרוח ולשגשג''.

דליה רבין, ראש מרכז יצחק רבין ובתו של ראש הממשלה המנוח, תיארה את חייה כנערה בימי המלחמה. "כל העם צבא והמילואים על משמרתם. משדרים מורל גבוה ובטחון ביכולתם וביכולתנו. בעורף - חרדה ודאגה וציפייה דרוכה לבאות, ונאצר מחכה לרבין, ואני ילדה בת 17 מביטה בו, באבא שלי הנושא בעול והגם שהוא מקרין ביטחון אני חרדה לו.

''50 שנים חלפו וזה בהחלט לא מעט. ובלב שלי חרות כל רגע. כל מבט שהוחלף וכל סיגריה שהוצתה באש קודמתה. ואז ההקלה - והניצחון הגדול. ומפקד חטיבת הראל האגדתית שלחמה על הדרך לירושלים במלחמת השחרור ואשר סביבו נפלו חבריו הטובים - רעיו לנשק - הוא שלא זכה להגשים את החלום אז - סגר מעגל. העיר העתיקה נפלה בידינו והצנחנים התרפקו על הכותל המערבי. יצחק רבין. רב אלוף. רמטכ״ל. הוא היה המפקד העליון של הצבא במלחמה ההיא''.

דליה רבין תיארה את אביה כאיש צנוע שאף פעם לא ביקש לעצמו תהילה. ''מעולם לא נח על שום זר דפנה - ולא רדף אחרי כבוד וקרדיט. את הכאב שמכרסם אותי בימים אילו אני מרגיעה בידיעה שמעשיו והישגיו מוטבעים כל כך עמוק בכל שעל - שלא ניתן יהיה להשכיח ולשכוח. וירושלים תישאר לעד הסמל של ניצחון דוד על גוליית - והניצחון הזה לעדי עד שלך הוא אבא. אנחנו זוכרים ומזכירים''.