בנעליים של סבא

לפני חמישים שנה הם עמדו בחזית ונלחמו בגבולות מדינת ישראל. 50 שנה אחרי עומדים נכדיהם גאים ונרגשים, ממשיכים את דרכם בחטיבות צה"ל.

ערוץ 7 , י"ד בסיון תשע"ז

עמיחי וסבא יעקב
עמיחי וסבא יעקב
צילום: באדיבות המשפחה

סג"ם עמיחי סקליטר, בן 21 מנס ציונה, הוא מפקד מחלקה מגדוד רם בחטיבת החילוץ של פיקוד העורף, גדוד המבצע במרבית ימות השנה תעסוקות מבצעיות באיו"ש, ויכול להיות מוקפץ בכל עת לאירוע חירום שבו יידרש לחלץ ולהציל חיים.

בימים אלה אנו מציינים 50 שנה למלחמת ששת הימים, מלחמה בה לחם סביו של עמיחי, סגן (מיל') יעקב עמיר.

יעקב בן ה-86 לחם בשלוש מלחמות: מלחמת העצמאות, מלחמת סיני ומלחמת ששת הימים, הוא עלה לישראל לאחר ששרד את השואה כילד, ובפרוץ מלחמת העצמאות התנדב לחטיבת הנגב – הפלמ"ח.

במלחמת ששת הימים, בעודו בן 37, נשוי ואב לשלושה ילדים, לחם יעקב באוגדה 38 שנודעה בשם "אוגדת אריאל שרון". הצוות של יעקב היה אחראי על ביטחונו האישי של אריאל שרון, יעקב ושרון היו קרובים ואף נהגו לאכול באותם כלי אוכל.

יעקב אמיר
צילום: באדיבות המשפחה

הם פעלו בגזרה הדרומית אל מול צבא מצרים, השתתפו בכיבוש "אום-כתף", מתחם מצרי מבודד שחסם את אחד הצירים החשובים לסיני, ולאחר מכן השתתפו בכיבוש "אל עריש", לאחריה יצאו לתעלת סואץ.

בגיל 50 יצא יעקב לקורס קצינים במילואים, והמשיך לעשות מילואים במפקדת העורף של פיקוד הדרום כקצין מבצעים.

עמיחי מספר כי "זו תחושה מדהימה להיות קצין לוחם בצה"ל, 50 שנה לאחר שסבי לחם בצבא". סבא יעקב מוסיף: "אני גאה מאוד בנכדי עמיחי, שהלך להיות לוחם בעקבות אביו הלוחם ובעקבות סבו הזקן".

משה רוזנצוויג, בן 70, שירת כרב סמל פלוגתי בגדוד 903 של פיקוד הנח״ל ובמחנה 80 (שהיה אז בסיס ההכשרות של הנח״ל) בששת הימים היה מפקד כיתה צעיר במחנה 80, והוצב יחד עם חיליו ומפקדיו בדרום רמת הגולן בקיבוץ בית זרע.

כיום, כעבור חמישים שנה, ממשיך את דרכו נכדו סגן אליעד מלק, בן 22, קצין מבצעי סיוע של חטיבת הנח״ל, משרת באותה החטיבה בה שירת סבו במלחמת ששת הימים וגאה להמשיך את דרכו ומורשתו באותו המקום בו שירת.

משה רוזנצוויג ונכדו אליעד
צילום: באדיבות המשפחה
עבור סעדיה מינס, יום ירושלים הוא לא סתם עוד יום. סעדיה, שלחם עם חטיבה 8 של חיל השריון בקרבות מלחמת ששת הימים והיה בין הראשונים שהגיעו לכותל המערבי. נכדו, שגיא סגזן, ממשיך את דרכו של סבו ומשרת כיום באזור ירושלים בתפקיד קרבי בחיל הצנחנים.

לפני חמישים שנה פרצה מלחמת ששת הימים, שבסופה שוחררה ירושלים וחוברה לה יחדיו. לוחמים רבים היו חלק מכיבוש העיר וראו בפעם הראשונה את הכותל מול עיניהם.

סעדיה, שהיה אחד מהם מספר: "נלחמנו בקרבות העזים של ירושלים. היינו צריכים לרדוף אחרי הצלפים ולמנוע מהם לפגוע בחיילים שלנו. זאת היתה חוויה גדולה". לאחר כיבוש ירושלים, ירד מינס עם המחלקה שלו לסיני, אחרי חג השבועות, שם נלחמו בתעלת סואץ אל מול הארמיה השנייה של המצרים.

יובל שנים אחרי שמינס לקח חלק בשחרור ירושלים, משרת כיום נכדו סמ"ר שגיא סגזן (22) באותו קו שעשה סבא שלו. שגיא הוא לוחם בחטיבת 202 של הצנחנים ומכיר היטב את סיפורי הגבורה של סבא: "הוא היה מספר לי שהיה להם קשה ולא היו תנאים כמו שהיה היום. היתה לחימה מאוד קשה ואינטנסיבית".

שגיא עם סבא סעדיה
צילום: באדיבות המשפחה

שגיא קיבל את הכומתה האדומה היוקרתית לאחר מסע כומתה מפרך של שבועיים ו-200 קילומטרים. בסוף המסע, חיכה לו סבא וגם שאר המשפחה באותו המקום שבו הסתיימה המלחמה – גבעת התחמושת. "אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול", אומר סבא סעדיה. "חפרנו פה שוחות ונלחמנו בירדנים. זה היה מאוד מרגש לראות את הנכד שלי באותו המקום מקבל את הכומתה של הצנחנים, הרבה מאוד נחת יש לי מהנכדים".

הנכד שגיא, ששירת במסלול מגוון תקפידים כמו מטוליסט, קמב"ץ, סמל צוות נשק, וכעת הוא מפקד צוות. הוא מספר שתפס קו ושמר במקומות שסבא סעדיה לחם בהם: "הייתי בקו שסבא היה בו ברמאללה באזור בית אל והוא סיפר לי שהם היו יושבים בתוך הכפר עצמו ועכשיו זה משהו שחסום ואסור להיכנס אליו. גם הייתי בקו בעזה שהוא היה בו אבל עכשיו יש את הגדר שמפרידה". אחיו של שגיא, דניאל, אמור להחליף אותו באותו הקו כשישתחרר בעוד חודש.

סעדיה מספר על הגאווה והנחת שיש לו מנכדיו, שהמשיכו בדרכו כלוחמים: "אני מאוד גאה שהם לוחמים ושמח שהם תורמים למדינה. יש בינינו אחוות לוחמים כי כולנו שירתנו בקרבי".

כשנשאל על המלחמה, שבה הוא לחם כמשרת מילואים, הוא משחזר בהתרגשות את ההגעה לכותל. "זה היה דבר מופלא מאוד. נכנסנו לעיר העתיקה וכבשנו את הכותל. בפעם הראשונה בחיים שלי ראיתי אותו מול העיניים והייתי שם עם הרב גורן וכולנו קראנו ברכת 'שהחיינו'".

שגיא מספר: "אני מאוד גאה בו. בזכות סבא שלי ובזכות מי שלחם אנחנו עדיין יכולים לבקר בירושלים ושומרים עליה. כל פעם שאני בירושלים זאת גאווה בשבילי. בזכות סבא שלי והחברים שלחמו איתו אני כאן בארץ הזו ויכול לחיות בה ולבקר בכותל.

''אני יכול להגיד על סבא רק דברים טובים. הוא תרם ועשה בשביל המדינה. אני ואחי הקטן משרתים בצה"ל בשביל להגן על המולדת ועל ארץ ישראל. אנחנו עושים את זה בגאווה ובראש מורם".