דעה
חסידי קורח

שיטה גאונית: משתמשים בתכני הקודש אך כל האווירה מסביב ליברלית, פלורליסטית מעורבת. כך מפילים את כל הגדרים ההלכתיים אחד אחרי השני.

הרב זיו רוה, ר״מ במכון מאיר , ב' בתמוז תשע"ז

אילוסטרציה
אילוסטרציה
צילום: Thinkstock

אילו קרח היה חי בדורנו, הייתי הולכת אחריו עד הסוף. זה רב'ה אמתי, שלא מפחד ללכת עם האמת שלו, אפילו במחיר של הקרבת עצמו, מדהים. הייתי לוקחת מחתה, והולכת להקטיר קטורת, יחד עם ראשי הסנהדראות משבט ראובן.

אולי ה' היה בוחר בי, מי יודע? מי אמר שכהן גדול חייב להיות גבר? זאת בוודאי עוד אחת מההמצאות של הרבנים. בעיני, כשהאדמה בלעה אותו, פירושו שה' לקח אותו אליו, כמו שלקח את אליהו הנביא בסערה השמימה. קרח הוא הגיבור שלי. אני מחסידות קרח.

אני לא אוהבת שמכתיבים לי איך לפרש את התורה. גם אני למדתי לקרוא עברית, והיצירתיות הרוחנית שלי חשובה לי יותר מדברי חז"ל. גם ההלכה בעיני היא גמישה ואנושית. יש הרבה דברים שכבר הגיע הזמן שהדתיים יבינו שהשתנו. אצלנו בבית הכנסת אישה יכולה להיות שליחת ציבור, לומר דרשה לעלות ולקרוא בתורה. גם לא קורה שום אסון אם מנגנים קצת בתפילה בשבת, תאמינו לי.

אני הייתי שליחת ציבור במוסף של ראש השנה בליווי גיטרה, ואמרו לי שזו היתה תפילה מיוחדת, ובייחוד שאני זאת שחיברתי אותה. אני גם עורכת חופות ולא ממש מדקדקת אם אחד מבני הזוג גוי, אצלי העיקר זה האהבה. חבל לי מאוד שהדתיים לא נותנים צ'אנס, ומקובעים כל כך על השולחן-ערוך. זו הסיבה, שאני והחברים שלי עובדים קשה בכמה מישורים, על מנת להגדיר מחדש את הזהות של האדם המאמין בארץ ישראל.

יש לנו מיזם אדיר באינטרנט ובתקשורת, בו כל אחד יכול לפרש את התנ"ך בדרך שנראית לו, ולכתוב. עם יד על הלב, כלל לא אכפת לנו מה היתה הכוונה של משה, התנ"ך רק הוא תירוץ בשבילנו להחדיר את התרבות הפוסט מודרנית, שבה אנחנו באמת מאמינים. הפרק היומי, הופך למעין קולב שעליו כל אחד תולה את ה'אני מאמין' שלו, שעשוע פלורליסטי אמתי, סגנון חופשי מאמונת חכמים. יש גם רבנים ליברליים שמשום מה שותפים בזה, זה דווקא נותן הסוואה טובה לכוונותינו האמתיות.

יש לי כמה חברים שעובדים קשה לנתב את כל עולם הפיוט להיות מצרך תרבותי מיובש מכל לחלוחית של קודש. המזל שלהם שהדתיים עוד לא שמו לזה לב. הם ראשי האתרים המרכזיים ביותר העוסקים בפיוט, ועומדים בראש כמעט כל פסטיבלי הפיוט והמוזיקה בירושלים, ובראש פרויקטים קהילתיים בכל הארץ, ובגני הילדים והחמ"ד.

יש כאן שיטה גאונית. משתמשים בתכני הקודש, אך כל האווירה מסביב היא ליברלית, פלורליסטית מעורבת, ובכך מפילים הם את כל הגדרים ההלכתיים אחד אחרי השני. והקודש מצטייר כדבר זול, חוויתי ובלתי מחייב, אליו כל אחד יכול לשלוח ידו. מזכיר קצת את קין שהקריב פירות רקובים לה'.

אנחנו חבורה תוססת מאוד, ומקבלים תקציבי עתק מקרנות שמעוניינות לראות שינוי מהותי באמת בחברה הישראלית. יש לי חברים שעובדים חזק שהגיור בארץ לא יהיה בידי הרבנות. התורה לא תקבע לנו מי נקרא יהודי, זו החלטה דמוקרטית. יש לי חברים שלא מפסיקים לזכות במכרזים של משרד החינוך ולנתב את החינוך בארץ למקום קונסרבטיבי-רפורמי. הם כל כך נחמדים במשרד החינוך, הלוואי שהרבנים ילמדו מהם.

חלק מחברי דוחפים להפוך את השבת ל'חברתית', בלי איסורים וגינוני קודש מיותרים. חלק הקימו בתי מדרש ליהדות חילונית. חלק מנחילים את ערכינו בצבא. החברות בנשות הכותל, הן גדולות מהחיים. מזכירות לי את מו"ר קרח שאמר למשה, טלית שכולה תכלת צריכה ציצית? בית מלא ספרים חייב מזוזה? עושות צחוק ציני מכולם. את קרח והלוויים משה גילח לגמרי, ואת אחיו הלביש כמו כלה, הושיבו באוהל מועד, וסידר לו ולזרעו כ"ד מתנות כהונה.

ממש מעניין! אם משה היה חי בדורנו הייתי מפגינה מול ביתו יומם ולילה. איך הוא מתייחס לא יפה ללהטבי"ם, מה הוא כותב עליהם. ככה הוא חושב? שה' לא מכיל? ה' שאני מדמיינת, לא שם גבולות ואין לו חוקים. כבר יש"ו הנוצרי חלק על כל ה'דינים' של הרבנים, וניסח דת אנושית של אהבה. אנחנו בדומה ממשיכים אותו. דת מכילה, מלאה בפתיחות, גמישות, רבת גוונים, מקרבת את הגויים. זו לא ממש יהדות, אך אנחנו עושים שימוש ביהדות בעיקר כדי לעקור ממנה.

לכן הקמנו בית תפילה לכל הדתות בירושלים, העיר המקודשת לכל הדתות, אפילו שהרבנים לא חושבים כך. במקביל אנו מקיימים פסטיבלים של 'שירה מקודשת'. כמרים נוצרים, שייח'ים מוסלמים ורבנים שרים ומנגנים ביחד ברחובה של עיר. קין, קרח ויש"ו מתמוגגים מאיתנו. הרי "כל העדה כולם קדושים", כל האדם קדוש בשווה, אין הבדל בין עם לעם, וכל הדתות מחפשות כל אחת בדרכה את החיבור אל ה'. אז למה שלא נשיר ונתפלל אליו יחד סביב ה'עגל החדש'?

לקבלת מידע עובדתי על המוקש הרפורמי-קונסרבטיבי, ועל חדירתם למערכת החינוך, שלח מייל ל- aspaklaria.dat.medina@gmail.com

(פורסם בעלון השבת ״באהבה ובאמונה״)