המקרה המוזר של פיטורי מוטי גילת

הטיפול התקשורתי בידיעות הקשורות לעולם העיתונות חורג מכל פרופורציה, ומעמיד את התקשורת באור מגוחך. פרשנות.

שלמה פיוטרקובסקי , י"ט בסיון תשע"ז

מסע טיהורים? ישראל היום
מסע טיהורים? ישראל היום
צילום: פלאש 90

ישראלים הם עם ציני. עיתונאים ישראלים הם ציניים בריבוע. עד שזה מגיע לשלולית הקפה הקטנה שבה הם שוחים.

בשיא משבר התאגיד הציבורי, כשאנחנו העיתונאים עסקנו במשבר משעה לשעה, והיינו מעודכנים בכל פרט בניסיונות הפשרה בין כחלון ואנשיו ובין נתניהו ודוד ביטן, פגש אותי חבר ברחוב יום אחד.

"תגיד לי, מה זה הסיפור הזה עם התאגיד? זה קשור לרשות השידור?", שאל אותי החבר. ואני, שכל היום עסקתי בנושאים הללו, פתאום ברגע אחד קיבלתי את התחושה עד כמה התקשורת, בעיסוק העצמי שלה בה ובאנשיה, מנותקת מהציבור שכל הדברים הללו לא מעניינים אותו בכלל.

בשבוע שעבר, כאשר פוטר דן מרגלית (ובואו לא נגזים בעומק המשבר האישי, מדובר באדם שכבר לפני 12 שנה עבר את גיל הפנסיה, הלוואי על כולנו לעבוד עד גיל כזה) הוא צייץ בטוויטר במופע מרהיב של חוסר מודעות עצמית את הציוץ "פרנסתי נפלה על הגנת חופש הביטוי".

נעזוב לרגע את העובדה שמרגלית קיבל עד לאותו רגע מ"ישראל היום" שכר כזה ששום פובליציסט, בשום כלי תקשורת בישראל, לא יכול היה אפילו לחלום עליו. במשך שנים הוא נהנה מסיר הבשר של ישראל היום, אבל ברגע שהברז נסגר פתאום צצה הסכנה ל"חופש הביטוי".

אבל העניין הכלכלי הוא באמת לא הסיפור. הנקודה העיקרית היא שעיתונאים לא כל כך מבינים מהו מקומם האמתי בעולם. החשיפה התקשורתית וההד האישי שדבריהם מקבלים גורמים להם לאובדן פרופורציות, שמביא אותם לציוצים מביכים כמו זה שיצא ממקלדתו של מרגלית.

אובדן הפרופורציות הזה הודגם היטב הערב (שלישי) לאחר פרסום הידיעה על פיטוריו של מוטי גילת מ"ישראל היום". כן, מתברר שכמו בהרבה מקרים, כשבוס חדש בא לשכונה הוא עושה כמה חילופים. לכן העורך החדש של ישראל היום כנראה בוחר לשנות קצת את מצבת הכותבים של העיתון, וזה לגמרי שגרתי.

שגרתי? כשנוגעים לנו העיתונאים בציפור נפשנו? מה פתאום. וכך, שני כלי תקשורת רציניים בדרך כלל, לא התבלבלו והכתירו את הפיטורין ב"ישראל היום" בכינוי "מסע טיהור", משל מדובר בברית המועצות של סטאלין והמפוטרים מוגלים לאיזה גולאג.

אין ספק. התקשורת שלנו יצאה מדעתה.

הכותרת באתר 'דה מרקר'
צילום מסך