יום הולדתי ה-83 ואני נאסף בידי מורה צעיר נחמד, שנוהג לרמות נפתלי כדי לאסוף משם את רן חכים, מי שהיה לפני 50 שנה קצין צעיר בחטיבת הצנחנים וותיקת מלחמת קדש ב-1956, וביחד אנו עולים לרמה.
את רן הובלתי במסוק שלי והורדתי אותו עם חוליית לוחמיו בצומת פיק-אל על, לבד מול גדוד סורי. כעבור חצי שעה הובלתי אליו רכבת אווירית שהביאה מאות לוחמים, הוא סימן והנחית את עשרות המסוקים שהביאו לשם 450 צנחנים וציוד, וכל השאר היסטוריה.
נוסעים ומדברים. רן ואנכי נפגשנו כבר כמה פעמים לאחרונה. לפני חמש שנים טייסת החרב המתהפכת עליה פיקדתי במלחמה ההיא, טייסת האם הגדולה הראשונה של כל המסוקים בחיל האוויר, המונה טייסות מכל הסוגים, מסוקים וטייסים מהטובים בעולם, נפגשה.
שחזרנו במסוקי ה'בלק הוק' בטייסת את ההנחתה הגדולה ברמה, ועשינו צעד אחרי צעד באוסף של משרתי הטייסת כיום בסדיר ומילואים. היו בקובץ כמות של מפקדים בכירים שלעולם לא חלמתי להגיע ליכולות ולרמות הגבוהות כפי שהופגנו, בכמות ואיכות של ארבעים שנה אחרי.
עולים במעלה מבוא חמת, כביש סלול להפליא מתפתל קשות וחדות. אני זוכר אותו כשביל עפר בימי המלחמה אשר בקושי עלו דרכו נגמ"שי וטנקי צהל הראשונים, אותם ראיתי מטפסים בקושי כדי לעלות, ואני מוביל רכבת מוטסת שעולה לצומת הרבה פנימה ברמה, צומת פיק אל על. משם כעבור שעה לקחתי על עצמי החלטה לסייר פנימה עד שאפגוש כוח סורי מאורגן. למזלה של מדינת ישראל מצאתי כוח זה בפינת הגבול הדרום מזרחית, כיום צומת 'בוטמיה', לצד התל הגבוה תל פרס.
כך נקבעה פינת הגבול במקור של נהר הירמוק, הזורם ממדינת ירדן לישראל אל נהר הירדן. והיום, אני מתרגש בעבור חמישים שנה בהן, מדינת ישראל הפריחה חבל ארץ שומם ממנו ירו הסורים אש תופת לאורך שנים על מדינת ישראל ויישוביה הצמודים לרמה, שהייתה כל כולה מחנה צבאי סורי אחד גדול.
רמת הגולן היום, משגשגת, פורחת יפה ומוריקה. זו התיישבות ישראלית מצליחה ביותר, אשר מעוררת גאווה ונחת במפגש עם התושבים. מעורר חלחלה לחשוב, שהייתה נשארת בידי הסורים אז ואולי עד היום.
הדברים נכתבו בעקבות השתתפותו של צ'יטה, שהיה מכובשי דרום רמת הגולן, בערב חגיגי במדרשת הגולן ב'חיספין', שנערך בנושא 50 שנה למערכה על הגולן במלחמת ששת הימים.