נחשף ספרו של "הרב הצמחוני הראשון"

חיבור תורני בלתי מוכר שנכתב לפני כמאה שנה, מעודד צמחונות להמונים, ואפילו קובע נחרצות שבבית המקדש השלישי לא יוקרבו קרבנות.

יאיר דן , א' בתמוז תשע"ז

עמודו הראשון של הספר
עמודו הראשון של הספר
צילום: משה נחמני

"הצמחונות כיום, לפי מצב התרבות הנוכחית, היא רק חלום נעים של כמה מהאידיאליסטים הכי קיצוניים". כך תאר הראי"ה קוק בשנת תרס"ג (1903) את מימדיה של תופעת הצמחונות, ואת סוג האנשים המשתייכים לה.

ואכן מי שיחפש את ניצניה של תנועת הצמחונות בארץ, לא ימצא אותה בקרב בני הישוב הישן בירושלים. המושג "צמחונות" היה חסר פשר בקרב הציבור הדתי בארץ ובחו"ל. היחידים שדברו על צמחונות היו אישים מחוג מצומצם של משכילים ביפו, כמו י"ח ברנר, שמעוני, רש"ט גפן, אז"ר, י' זליגר ואחרים. הם אכן היו צמחונים מובהקים, אולם הציבור הרחב על רבדיו השונים היה רחוק ממחשבות על צמחונות.

לכן גם בעיני הראי"ה, שבאופן עקרוני הזדהה עמה, היא נתפסה באותם ימים רק כ"חלום נעים". לא לחינם נקרא מאמרו המפורסם "חזון הצמחונות והשלום", קרי: חזון עתידי ורחוק.

חיבור קדום על צמחונות

על רקע זה מפתיע לגלות ספר קדום, שחובר כבר לפני 100 שנה, ובו קריאת עידוד מפורשת לצמחונות. הפליאה מתעצמת למול הידיעה שספר זה חובר על ידי רב חסידי בפולין.

'תורת הצמחוני' – זהו שמו של הספר, המעיד על תוכנו. לראשונה קם רב בישראל ומדבר במפורש על צמחונות, לא כאידיאל רחוק, אלא כיישום עכשווי. והוא לא מוכן להתפשר על כלום: החל מאיסור אכילת בשר, דרך איסור חבישת שטריימל ובגדי עור, ועד לקביעה שבבית המקדש השלישי לא יהיו קרבנות כלל. ללא ספק ספר מקורי ונועז ביותר, במיוחד במושגים של אותם ימים.

המחבר הוא הרב יצחק הבנשטרייט זצ"ל (תר"ס-ת"ש), תושב העיר רישא אשר בפולין. נודע במאמריו הגאוניים שפורסמו בכתבי עת תורניים, וכן הוציא לאור את הספר 'דורש חמורות' שזכה להסכמותיהם של גאוני ישראל.

את הספר 'תורת הצמחוני' הוא כתב בשנת תרפ"ט 1929. השם המלא של הספר: "קברות התאווה - תורת הצמחוני על פי הדת והדעת, המסורה והמוסר". הספר כולל עשרה פרקים בהם מוכיח המחבר כי הצמחונות הינה הנהגה חיובית ורצויה לפי התורה.

כן הוא מתמודד עם סוגיות נוספות שקשורות בייחס האדם לבעלי החיים. כך ל משל הוא קובע, על פי מקורות חז"ל והראשונים, שלעתיד לבוא בבית המקדש השלישי לא יהיו קרבנות מבעלי חיים, תפיסה שדנים בה בכתביהם של הוגים אחרים (כמו רבי חיים הירשנזון והראי"ה קוק, ועוד) אולם בספר שלפנינו היא מבוטאת בצורה מפורשת מפורטת יותר ומכרעת.

למעשה זהו הספר העברי הראשון בעולם על צמחונות. מבחינה זו ניתן להגדיר את המחבר כ"חוזה הצמחונות". אין ספק שהוא הקדים את זמנו בעשרות שנים. כיום הצמחונות היא כבר תופעה מוכרת ונפוצה בכל שכבות האוכלוסיה, אולם באותה תקופה בחירתו של הרב הבנשטרייט בצמחונות, ובפרסום ספר תורני אודותיה, היתה צעד חריג שדרש אומץ רב.

"קריאתי היא כקול קורא במדבר"

מטבע הדברים הספר לא זכה להתקבל באותה תקופה. המחבר מתאר זאת בכאב, בהקדמתו לספר:

"אך נאלמתי דומיה החשיתי מטוב, כי את מי אורה דעה ואת מי אבין שמועה ב"עלמא דשיקרא" שהאמת נעדרת". המחבר תמה בכאב לבו: "אל מי אביע רגשי לבי בעת הזאת בתקופת "כל דאלים גבר" ואיש הישר בעיניו עושה. מה יועילו דבריי בזמן 'חטוף אכול, חטוף ושתה', כשאנשים ממלאים כריסם מחורבנם של אחרים. וקריאתי היא כקול קורא במדבר. ועל כן מי ישמע ומי ייתן עוד לבו להתבונן בשמועתי, הלא כל השומע לי יצחק".

אולם תקוותו של המחבר מנחמת אותו: "רק אשא דעי למרחוק, אשלח לחמי על פני המים ובל אהיה כמיואש, כי ברוב הימים אמצאהו, וימצא מהלכים בין החיים, באחד מעיר ושנים ממשפחה, והיה ראשיתו מצער ואחריתו ישגה מאוד, כי תבוא העת שהארץ לא תישא עוד אנשי דמים. ומלאה דעה את כל חוג הארץ וחלל העולם למגדול ועד קטן".

הדור אותו צפה המחבר

עובדת קיומו של הספר הקדום הגיעה לאוזניו של חוקר נושא הצמחונות בספרות התורנית -משה נחמני. הוא הצליח להשיג עותק נדיר של הספר ולקרוא בו. "הקריאה היתה בשבילי חוויה מטלטלת; התרשמתי מאוד לא רק מתכני הספר - שלא מצאתי כדוגמתם בחיבורים אחרים - אלא גם מצורת ההסברה המעולה ומהשפה היפה", מספר נחמני. "החלטתי, יחד עם מספר חברים, להדפיס מחדש את הספר. לשם כך הקלדנו אותו מחדש, השלמנו בו מקורות והפניות, הוספנו ביוגרפיה על הרב המחבר, וכעת אנו מגייסים את הסכום הנדרש להדפסתו. אין ספק שהגיע אותו הדור אותו צפה המחבר, וכיום יותר מתמיד יש צמאון גדול להכיר את עמדתה של היהדות כלפי הצמחונות והטבעונות", מסכם נחמני

הסיפור הזה מקבל בעיני משמעות נוספת כאשר פגשתי בכנסת חבר טוב שהיה קמב"ץ חטיבת הצנחנים והיום הוא ראש מכינת נחל עוז בעוטף עזה, כשספרתי לו שאני מקדם חוק בשם "חוק הרב קוק" הוא התרגש והוציא את הסמרטפון כדי להראות לי שבוואצפ ישנה קבוצה גדולה במכינה שאותה הוא מנהל, שלומדים באופן קבוע את "חזון הצמחונות והשלום".

הסיפור הזה מעיד על גדולתו של הרב כדמות תורנית שמוצאת מקום בלב כולם, ובזכות משה נחמני מתגלה כעת כי היה רב נוסף שדיבר על נושא הומאני בעיניים תורניות, מסתבר שהרב קוק לא היה לבד! בית הרב קוק ימשיך לעודד חשיפה של תוכן שקשור ברב קוק ובתורתו.

(הכותב, יאיר דן, הוא יועץ התקשורת ולוביסט בכנסת של בית הרב קוק)

שער הספר
צילום: משה נחמני