חקירתו באזהרה של דין יששכרוף, דובר ארגון השמאל הקיצוני "שוברים שתיקה", הוציאה את השמאל הקיצוני הישראלי כולו מכליו.
אנשים שבכל רגע נתון אחר היו מלינים על העוול שנעשה באי פתיחתה של חקירה, זועמים כעת על חקירתו של אדם שהעיד על עצמו שתקף פלסטיני בחברון במהלך שירותו הצבאי.
על מה בעצם הזעם הנוכחי? הסיבה לזעמו של השמאל הקיצוני היא פשוטה: חקירתו של יששכרוף, אשר שירת כקצין בצה"ל בחברון, חותרת תחת הרעיון הבסיסי של ארגון "שוברים שתיקה".
הרעיון הוא פשוט. חיילי צה"ל מבצעים עוולות נוראיות כלפי האוכלוסייה הפלסטינית במהלך שירותם ביהודה ושומרון. עוולות כאלו שקשה להעלות על דעתו של אדם סביר. אבל הם בכלל לא אשמים בזה. הבעיה איננה שלהם.
מי שאשם בכל הדברים הרעים שצה"ל עושה ביהודה ושומרון אינם החיילים שעשו את המעשים אלא "הכיבוש". שליטתה הצבאית של ישראל באוכלוסייה הפלסטינית.
האמת היא שהויכוח העיקרי עם שוברים שתיקה איננו בשאלה מה קורה ביהודה ושומרון. השאלה איננה האם נעשים מעשים לא ראויים על ידי חיילי צה"ל ביו"ש. ודאי שדברים כאלו קורים. השאלה שעומדת במרכז העניין היא: מי אשם. האם החייל שמפעיל אלימות בלתי סבירה נגד חפים מפשע, או שמא האשם הוא ב"כיבוש".
כל עוד "עדויותיהם" של 'שוברי השתיקה' היו אנונימיות, היה אפשר לספר לנו שהכיבוש אשם. אבל, ברגע שהעדות לובשת פנים וצורה, אפשר פתאום לשאול את השאלה המתבקשת: מה חלקו של החייל שפעל שלא כראוי באשמה? מדוע הכיבוש אשם ולא הפושע אשם?
כי האמת היא, וכל מי שהיה חייל ביו"ש יודע את האמת, שקורים דברים לא ראויים ולא כל החיילים צדיקים תמימים. מצד שני, כל מי שמכיר את הנושא יודע היטב שלא כל חיילי צה"ל אלימים, אפילו לא חמישה אחוזים מהם. הכיבוש אולי משחית, אבל הוא משחית בעיקר את המושחתים.
לכן חשובה כל כך קריעת מסך הצביעות מפניהם של אנשי "שוברים שתיקה". לכן חקירתו של דין יששכרוף, ובמידת הצורך (ולא בטוח שצריך) העמדתו לדין - היא חשובה כל כך.