עונת התפוזים – טור מוזיקה שבועי

המוזיקאים שהקליטו אלבום שלם בהשקעה כספית מינימאלית, סוד הצמצום של המוזיקה העכשווית וחברי 'תמוז' מתאחדים לכבוד המדור.

עוזיאל סבתו , ג' בתמוז תשע"ז

Israeli oranges
Israeli oranges
Flash90

שיר | עורי צפון | היזרעאלים

צמד מוזיקאים בשנות הארבעים לחייהם החליטו להוציא אלבום.

אמצעים כלכליים גדולים אין להם, גם לא יחסי ציבור או מנהלים אישיים, ובכל זאת – האלבום 'רק לדרך' של רועי רז ודני דה-יונג יצא אל הדרך לפני כשנתיים, בהקלטה באולפן הביתי של דה-יונג.

הלחנים יוצאי דופן, השירה ביתית אך מגוונת (כמו למשל הפלרטוט הקולי עם קול הפלצט בפזמון בשיר הבא), המילים המקוריות (בשישה מתוך עשרת שירי האלבום) כתובות בשפה הראויה בהחלט להיקרא 'שירה', הנגינה מצוינת (שימו אוזן לסולו הסקסופון בדקה 3:20). המיקסים, איכות ההקלטה והחוסר בקולות ובאווירה איכותית פוגמים מאוד בהאזנה, אבל כאמור – אולפני יוקרה וקאדר נגנים ומעבדים לא עומדים לרשותם של שני החברים, כך שהמבחן שרז ודה-יונג נבחנים בו הוא בחומרי הגלם הלא מעובדים:

שיר | רק לדרך | היזרעאלים

שיר הנושא של האלבום הוא הזורם והשירי ביותר מבין חבריו לערוץ היוטיוב של ההרכב.

רז, כותב המילים ומלחינן, אינו חושש מטקסטים ארוכים, ועוד מעניק להם חריפות טקסטואלית. כך למשל ב'רק לדרך', הלחן זורם, הנגינה נוסעת (שלא תעזו לפספס את החליל של איילת יצחק!) והשורות ארוכות ארוכות. קשה לקלוט את השיר (ובהמשך לזמזם אותו במקלחת, לנגן אותו בקומזיץ ולהריץ אותו בראש בנסיעות), דווקא בשל אורך ומורכבות הטקסט שלא תמיד מצליחים לעמוד בקצב הלחן והגיטרות. לא סתם המגמה העכשווית במוזיקה הישראלית היום היא צמצום מילות השירים, לעתים עד לרמה מגוחכת. כשיש כל כך הרבה לשיר בכל כך מעט זמן (ארבע דקות), משהו מתפספס. אמנם 'היזרעאלים' לא שם, הם מחיים את המוזיקה הישנה ואינם מחפשים להתחנף לפלייליסט המצוי, אבל בכל זאת, צריך למצוא את האיזון בין העבר להווה, לעצור איפשהו באמצע.

בסופו של יום ואחרי שנתיים מאז צאת אלבום הבכורה, וגם כשהם כמעט בלי אמצעים ובאפקטים מינימאליים, צמד 'היזרעאלים' מוכיח שכישרון יש ובשפע, כל שנותר עכשיו הוא להמשיך ולחכות לפריצה הגדולה.

נוסטלגיה | פנס הרחוב | תמוז

לא ברור למה בחר אריק איינשטיין להעניק לחבורת המוזיקאים פורצי דרך הרוקנרול אי שם בשנות השבעים את השם 'תמוז', מה שבטוח הוא שלא מעט ישראלים יספרו (לדאבוננו) כי 'תמוז' הוא שם של להקה, ואז ייזכרו שיש גם חודש עם שם זהה.

אז לכבוד החודש החדש שבא עלינו לטובה, תזכורת קטנה למהפכה גדולה:

אלו היו ימים שבהם הרוקנרול פרח בבריטניה ובארצות הברית, הישראלים היו רגילים בעיקר לשירי להקות צבאיות, והם אלו שקבעו את הטון ואת הקצב המוזיקלי בפלייליסט הישראלי.

כמה ניסיונות לשילוב הסגנון החדש שסחף את הצעירים בעולם אל מדינתנו לא צלחו והפכו בעיקר לחומר לפארודיות וחיקויים. הז'אנר החדש אופיין גם בסוג של מרד נעורים, מה שלא מצא חן בעיני השלטונות בישראל.

ואז הגיעו חבורת חמשת המוכשרים האלמונים שעם הזמן יהפכו חלקם לאבות המוזיקה הישראלית בעשורים הבאים – שלום חנוך (שכתב והלחין את השיר המצורף), אריאל זילבר, שחזר מניסיונות כושלים לבנות קריירה בצרפת, מאיר ישראל המתופף, יהודה עדר (גיטרות) ואיתן גידרון (בסיסט) שבדיוק השתחררו מלהקת הנח"ל.

הלהקה המצליחה ששינתה את הרחוב המוזיקלי הישראלי הופיעה מעל לכל במה אפשרית ואלבום הבכורה שלה (והיחיד) שהקליטה אי פעם – 'סוף עונת התפוזים' – היה לאבן דרך וכל שיריו הפכו לשירי קאלט. בעקבות ניהול כלכלי כושל והפקות יוקרה שלא כיסו את עצמן, הלהקה נקלעה לקשיים כלכליים וחבריה נאלצו להיפרד ולהתחיל, כל אחד במקומו, בקריירות סולו מצליחות יותר או פחות.

לחובבי הז'אנר מומלץ לצפות בסדרה על מהפכת המוזיקה שיצרו להקות 'תמוז' ואלו שבאו בעקבותיה, סדרתו של יואב קוטנר בערוץ הראשון – 'סוף עונת התפוזים', כשם שיר הנושא באלבומם של 'תמוז'.

בשנים האחרונות ידעו חברי 'תמוז' לא מעט הופעות איחוד, בפעם האחרונה זה קרה לפני כשנה בהופעת השקה לאלבום 'זום' של שלום חנוך. ואחרי האיחודים, הנה גרסת המקור הישנה, הנוסטלגית והטובה של "פנס הרחוב כיבה עצמו לדעת, כי בלי חשמל הוא לא מצא שום טעם":