הסיפורים הקטנים של מבצע אנטבה נסגרים

התערוכה הנודדת על הקשר בין המוסד למבצע אנטבה ממשיכה לאסוף מרחבי העולם פרטי מידע שהולכים וסוגרים מעגלים גם עשרות שנים אחרי.

שמעון כהן , י' בתמוז תשע"ז

הטרמינל באנטבה
הטרמינל באנטבה
צילום: לע"מ



טוען....

מאז הפיק לראשונה את התערוכה על תיפקודו של המוסד במבצע אנטבה הולכים ונאספים אצל אבנר אברהם, איש המוסד לשעבר ואוצר תערוכות ביטחוניות כיום, עוד ועוד נתונים ופרטי מידע שהולכים ומעבים את התערוכה.

היום, יום השנה ה-41 (הלועזי) למבצע, שוחחנו עמו ביומן ערוץ 7, והוא מספר על מעגלי סיפורים שהולכים ונסגרים במסעותיה של התערוכה ברחבי העולם ובקהילות יהודיות שונות.

למסעות התערוכה ברחבי העולם יוצא אברהם יחד עם בני דודזון שהיה בין חטופי המטוס. "בני היה בן 13 בזמן המבצע ומתנת הבר מצוה שלו הייתה נסיעה לארה"ב ובמהלכה הוא מצא את עצמו באנטבה. אמו כתבה במהלך אותו שבוע מחברת זכרונות שהפך לספר מפורסם. לתערוכה קיבלתי מאמו את המחברת ההיא וכך הכרתי את בני".

"בשנה האחרונה שנינו מסתובבים בארץ ובעולם כדי לספר את הסיפור של מבצע אנטבה משתי זוויות – מזווית החוויה שלו כילד ואני מספר מהזווית של הממשלה המוסד וכוחות הביטחון", אומר אברהם ומספר על ביקור במנצ'סוטר באנגליה, שם "הסתבר לנו שאחת מהחטופות, פטרישיה מרטל, נולדה וגדלה שם. היא הייתה אחות במקצועה ובסוף שנות השישים היא עלתה לישראל והייתה האחות האישית של אידי אמין בביקורו כאן. זה היה לפני ניתוק היחסים בין המדינות. שלושה ימים לפני שהמטוס נחטף היא מקבלת הודעה שאימא שלה נפטרה במנצ'סטר והיא צריכה להגיע. היא לא מוצאת שום טיסה חוץ מהטיסה הזו של אייר פראנס דרך פריס והיא נחטפת".

פטרישיה "מחליטה לפצוע את עצמה ולומר לחוטפים שהיא עוברת הפלה, והם מאפשרים לה לרדת בלוב ומשם טסה ללונדון ונחקרת על ידי אנשי המוסד ושירותי הביטחון הבריטיים ומוסרת פרטי מודיעין ראשוניים כמו כמה חוטפים יש, כלי נשק וכו'".

סיפור נוסף הוא המפגש עם הקהילה היהודית בה הייתה חברה דורה בלוך המנוחה, אותה חטופה שנחנקה מחתיכת עוף והבהלה לבית החולים באנטבה. אברהם מספר כי דורה עברה טיפול רפואי בבית החולים וניתן היה להחזיר אותה לטרמינל אך בבית החולים החליטו להגן עליה ולהשאיר אותה שם. העובדה הזו גרמה לכך שפספסה את מבצע החילוץ.

במהלך החילוץ אמר בנה, אילן הר טוב, לאחד מהקצינים הישראליים שפרצו לטרמינל שאמו בבית חולים. הקצין השיב שאין די זמן לחלץ אותה משם ונותר רק לקוות שהאוגנדים לא יפגעו בה בהיותה אישה מבוגרת. למחרת המבצע ביקר את בלוך בעלת הנתינות הבריטית הקונסול הבריטי ודיווח לה על הפריצה והחילוץ. "היא שמחה לשמוע על כך, אבל כשהסתבר לאידי אמין שיש מישהי בבית החולים הוא חטף אותה מבית החולים, חיסל אותה וקבר אותה במקום לא ידוע. שלוש שנים לאחר מכן המוסד איתר את המקום והבריח את הגופה לארץ והיא קבורה כיום בישראל".

אברהם מספר כי בקהילה הבריטית בה היתה דורה בלוך חברה ובבית הכנסת בו הייתה מתפללת ניצבת פינת הנצחה לציון המבצע ואף לוח זיכרון בו נכתב סיפורה.

לדבריו פרטי המידע הללו הולכים ונאספים במהלך מסעותיה של התערוכה שלו ברחבי העולם. "אנחנו כל הזמן פוגשים אנשים שקשורים בצורה כזו או אחרת לאירוע".

בשיחה עמו נשאל אברהם אם במסגרת התערוכה שלו ופריטי המידע המתבררים לו מתגלים גם ליקויים הנוגעים לתפקוד המוסד או שירותי המודיעין בימים שקדמו למבצע החילוץ ההירואי ההוא. להערכתו "דווקא בגלל שהמבצע תוכנן בימים ספורים – כל האירוע החל ביום ראשון והסתיים ביום ראשון שאחריו - לא נעשו שום טעויות. הוא נחשב למבצע קומנדו המוצלח ביותר בעת המודרנית. זו הצלחה שלא ניתנת למדידה והשוואה לשום דבר אחר".

על סיפורו של בני דודזון, שותפו של אבנר אברהם למפגשים עם הקהילות ברחבי העולם, הוא מציין כי סיפורו מתמקד בהתמודדות האישית שלו ושל המשפחה עם טראומת החטיפה. "הוא סיפר שמיד אחרי ששבו ההורים ארגנו דרכונים וטסו כדי לעשות את הטיול כמתוכנן. בבית ספר יהודי בשיקגו ניגשה אליו נערה עם דמעות בעיניים ואמרה שלאחיה יש סרטן והיא לא יודעת איך להתמודד עם זה, אבל עכשיו, אחרי ההרצאה על ההתמודדות שלו לאחר שראה את המוות מול עיניו היא חשה חיזוק להתמודדות שלה".

מול הקהילה בלונדון
צילום: אבנר אברהם