יריד שירות לאומי. ארכיון
יריד שירות לאומי. ארכיוןצילום: שירז גרינבאום

1. לפני שנים, כאשר חברי ואני היינו במה שנהוג לכנות "תקופת הדייטים" היה לי חבר קרוב שהתקשה עד מאוד לצלוח את משוכת הדייט הראשון והשני.

מדובר היה בבחור טוב, בעל מעלות רבות, ולכן הצעות לא היו הבעיה. הבעיה היתה ששום קשר לא המריא, אפילו לא לטיסה קצרה בשמי הארץ. עד שיום אחד מספר לי הבחור שהוא יוצא עם מישהי כבר שלושה שבועות, ויש לו תחושה חזקה שיתכן שנזכה בקרוב לשמוח בשמחתו.

כמובן ששאלתי מה נשתנה, ומתשובתו של הבחור התברר לי שמדובר בבחורה שבינה ובינו היתה היכרות מוקדמת שטחית. בתזמון נפלא שניהם ביקשו סיוע ביצירת קשר ממכרה משותפת, בתוך פרק זמן של ימים ספורים, וזו, אחרי שקיבלה בקשות משני הצדדים, העבירה את הבקשות בחזרה לשני הצדדים.

זה ככל הנראה היה המהלך המכריע, משום שגם הבחור וגם הבחורה הגיעו לקשר בתחושה שהצד השני מעוניין בהם עניין אמתי, וכך היה להם קל יותר לצלוח את משוכת תחילת הקשר. כמובן שתוך חודשים ספורים רקדנו בחתונתם, והיתר היסטוריה.

2. בשבוע שעבר פרסם העיתונאי עמיחי אתאלי ידיעה על "תרגיל" של מנהלת השירות האזרחי לאומי, שנועד להגדיל את שיעור הבנות המצהירות ומקבלות פטור משרות בצה"ל מטעמי דת.

על פי הידיעה, דייני בתי הדין יגיעו לבתי הספר ולאולפנות, על מנת להקל על הבנות את תהליך קבלת האישור על הצהרה. בצורה כזו אמור להיווצר על הבנות לחץ חברתי, אשר יעלה לכאורה את שיעור המצהירות.

האמת היא שמדובר במהלך מבורך. מי שהסתובב פעם בבית דין רבני יודע שמסדרונות בתי הדין אינם מקום מומלץ לשביעיסטיות דתיות תמימות. מדובר במקום שמתנקזות אליו אנרגיות אישיות שליליות מאוד, שהמפגש אתן איננו נעים גם בגילאים מבוגרים יותר, קל וחומר לבנות צעירות.

אולם, אם למישהו נדמה שמהלכים מהסוג הזה מסוגלים לבלום את הסחף של בנות דתיות לעבר הגיוס לצה"ל הוא טועה.

3. לסחף לעבר גיוס לצה"ל יש גם סיבות עומק, שעל מנת להשפיע עליהן נדרשים מהלכים חברתיים שכלל לא בטוח שהם אפשריים בטווחי זמן קצרים, וגם סיבות פרקטיות.

אחד האלמנטים המשמעותיים ביותר המשפיעים על הבנות, במודע ושלא במודע, הוא השדר בנוגע לכמה הן רצויות, והפער הזה נוכח במיוחד באותם מוסדות שבהם יש כמות משמעותית של בנות בכל אחד משני המסלולים.

בנות שמתגייסות לצה"ל, ומדובר על כל הבנות, לא משהו שצה"ל עושה במיוחד כדי למשוך בנות דתיות, עוברות בימנו תהליך מיון מאוד מקצועי. אחרי המיון הראשוני במה שמכונה "צו ראשון" הן מזומנות למה שמכונה 'יום המא"ה', בו הן עוברות תהליך שדומה מאוד לאבחון תעסוקתי.

בעקבות היום הזה מקבלת כל בת רשימה של תפקידים ומקצועות שפתוחים בפניה והיא יכולה לבחור מביניהם באלו תפקידים היא מעוניינת. השדר לבת הוא פשוט: "כל המערכים הללו מעוניינים בך, את רק צריכה לבחור".

תהליך המיונים לשירות הלאומי, לעומת זאת, בנוי עד היום, למרבה הצער, על מודל שבו הבת המתנדבת צריכה "להתקבל" למקום השירות בו היא מעוניינת. ההכוונה למקומות השירות השונים נעשית בידי נציגות של עמותות השירות הלאומי, שהכלים שיש להן לבצע הכוונה מקצועית גם הם דלים מאוד.

השדר הכללי הוא "אנחנו עושים לך טובה שאנחנו נותנים לך לשרת בשירות הלאומי ואת צריכה להגיד לנו תודה אם התקבלת אלינו".

4. בעולם שבו בפני חיילות היה פרוש מגוון תפקידים מצומצם יחסית ולא מלהיב, השירות הלאומי היה נראה לבנות הדתית כאופציית שירות מלהיבה בהרבה. הימים הללו חלפו מן העולם כבר לפני לא מעט שנים, ואט אט השינוי הזה גם מחלחל במלוא משמעותו לתודעת הבנות.

השירות הלאומי לעומת זאת, לא ממש מתמודד עם השינוי, בין היתר משום שאין בכלל דבר כזה "השירות הלאומי". למעשה, ניהול השירות הלאומי מבוזר בין שלל גופים (הרשות, העמותות השונות והגופים המפעילים) שמחלקים ביניהם את התפקידים השונים, והתוצאה נמצאת מול עינינו.

במצב כזה אף "תרגיל" לא יועיל. מה שדרוש הוא קודם כל רפורמה מבנית עמוקה במבנה השירות הלאומי, שרק אחריה יהיה הגוף הזה מסוגל להתמודד עם האתגרים המוצבים בפניו כיום.