משפחה וחום לחיילים חרדים שנזרקו

בקרית ארבע הוקם מיזם המעניק יחס משפחתי, חיבוק ואהבה לחיילים חרדים שנזרקו מהבתים. "יש חיילים שאת סיפורם אפשר רק לשמוע ולבכות".

שמעון כהן , ט"ז בתמוז תשע"ז

אילוסטרציה
אילוסטרציה
צילום: יעקב לדרמן. פלאש 90



טוען....

עמותת 'עושי חיל' שהוקמה באחרונה מעניקה תחושת משפחה לחיילים חרדים שנפלטו ממשפחותיהם בעקבות הגיוס לצה"ל. ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם אהרון גרנות, מי שהקים את העמותה וסיפר לנו מעט מהחוויות שעוברים החיילים הללו.

מדברי גרנות עולה כי העמותה שהוקמה בראשית השנה הנוכחית מסייעת 23 חיילים החיים בשבע דירות בקרית ארבע ולמעשה המגמה היא יצירת תחושת משפחתיות דומה לזו שלה זוכה כל חייל. "אנחנו עושים כל מה שהורה עושה עבור ילדיו. לדוגמא, הבוקר אני שב מתחנה מרכזית, הקפצתי לשם שלושה חיילים כמו שקורה בכל משפחה", אומר גרנות.

על הקמת המיזם כולו הוא מספר כי לא יכול היה לישון בלילות כשהבין שישנם חיילים שנזרקו מבתיהם בשל הגיוס לצה"ל ומוצאים את עצמם ברחובות, וגם אותם שנמצאים בבתי החייל מקבלים אמנם קירות ותקרה ואוכל אבל חסרים את תחושת הביחד והמשפחתיות, את החיבוק המשפחתי, כלשונו.

הדירות בהן משוכנים החיילים מפוזרות בקריית ארבע. גרנות מספר כי "אמנם הייתה הצעה לקנות בניין אבל החבר'ה עצמם דחו את ההצעה הזו" מאחר ולא רצו שתיווצר אווירה של פנימייה אלא שימור האווירה המשפחתית.

"קריית ארבע מקבלת אותם מאוד יפה. לכל דירה יש משפחה מלווה", הוא מספר. בלילות שבת החיילים אוכלים יחד במקלט שהפך לחדר אוכל ומרכז הפעילות ובימי השבת בבוקר סועדת כל דירת חיילים עם מעין משפחה מאמצת.

"48 אחוז מכלל המתגייסים החרדים הם חיילים בודדים אבל 52 אחוז מקבלים תמיכה מהבתים והמשפחות. זו חצי הכוס המלאה", אומר גרנות ומוסיף: "הצבא לא מכיר את הבעיה של בחור שהמשפחה אמנם לא זורקת אותו והוא בבית, אבל אין לו עם מי לדבר על מה שעובר עליו, הוא מגיע הביתה לפעמים בלי מדים, הוא נחשב לחרד"ק, לכבשה השחורה של המשפחה שהורסת את השידוכים וכו'".

לדבריו ככל שהנורמאליזציה של גיוס חרדים הולכת וגדלה כך גם האחיזה של החוגים הקיצוניים בקהילה החרדית גוברת ואלה עושים הכול כדי לסכל את גיוסם של אחרים.

"אנחנו עמותה חדשה ולכן אין לנו עדיין את הנתונים שנדרשים כדי לקבל את הסיוע מהצבא, אבל אלופים ובכירים בצבא מנסים לעזור, גם אם לא בתחומי התקציב".

על הסיפורים שאותם הוא שומע מהחיילים שנזרקו הוא מספר כי יש מנעד שלם של מצבים שונים: "יש רמה של חבר'ה שנזרקו מהבית וכל מי שישמע את הסיפור שלהם לא יפסיק לבכות, יש כאלה שאספתי אותם מהרחוב כפשוטו, יש מי שאבא שלו שבר עליו מקל של מטאטא כששמע שהוא רוצה להתגייס, יש מי שהיחסים תקינים אבל המשפחות נפגעות מהגיוס".

גרנות משתדל שהחיילים ישמרו על קשר כלשהו, גם אם ברמה נמוכה, עם המשפחות, אך "יש מנותקי קשר לחלוטין".

בעיה נוספת עימה מתמודדת העמותה שלו היא תופעת המלש"בים, המועמדים לשירות ביטחון, "אלה שיש להם תאריך גיוס ונזרקו מהבית. יש לנו ארבעה כאלה. אין להם את עזרת בית החייל וכו'. אני משתדל למצוא להם עבודה עד הגיוס וכו', גם כדי למנוע בטלה וגם כי הם עצמם רוצים לחוש שהם לא חיים בחסד, רוצים לעבוד ולשלם משהו".

גרנות מספר כי סיוע כלכלי עקיף מקבלת העמותה שלו דרך שכר הדירה שמשולם למרבית החיילים, שכר שבחלקו מגיע לעמותה המחזיקה את הדירות בהן הם מתגוררים. עם זאת הוא מגדיר כ'צבא מלאכים' את מש"קי ומש"קיות הת"ש ש"לעיתים עומדים עם ידיים כבולות ואומרים לי תודה על שאני קיים".

ומה הלאה? כשהביקוש יילך ויגבר? "הגענו להחלטה שעד שלושים יהיה בקרית ארבע ובהמשך במקומות נוספים. אני צריך לשם כך קהילה תורנית תומכת ודירות זולות. אולי בשדרות, הרב פנדל נמצא בסוד העניינים ובודקים את העניין", אומר גרנות.

עוד נשאל גרנות אם חשובה לו שמירת חרדיותם של החיילים הנפלטים הללו והוא אומר: "מרגליה בפומיה של הרב צבי יהודה קוק על אהרון הכהן שהוא רודף שלום לא כדי לקרבם לתורה אלא 'ומקרבם'. אני לא שוטר של רבש"ע. את החשבונות שלהם עם הקב"ה יעשו במקום אחר, לא דרכי. התוצאה של זה היא שפעמים רבות חלק מהם לא שומרי מצוות. שישה מהם החליטו לחזור ולקבל עול מלכות שמים כשרואים את החסד שמגיע מתוך התורה שלמדתי. הרבה התייעצו אם להחליף את הכיפה או לא. אני לא תומך בהחלפה. אישית אני עם כיפה סרוגה אבל אם מישהו הולך עם חליפה וכיפה שחורה אין שום בעיה. עם זאת אני משתדל לקרב אותם לתורה הגואלת".

עוד מספר גרנות כי למרות שהמיזם שלו ידוע בחברה החרדית עד כה לא נתקל בהתנגדות או מתקפה כלשהי כלפיו, "אולי בגלל שזה בקרית ארבע והם לא מגיעים לקרית ארבע. התגובות שאני מקבל חיוביות", הוא אומר ושב לשבח את האופן בו מקבלים תושבי קריית ארבע את המיזם כולו ומזכיר לא רק את המשפחות המאמצות והשכנות אלא גם את "ראש המועצה, מלאכי לוינגר, שחבר בקבוצת הווטסאפ של החיילים, כלומר מכיר חלק מהם אישית, הקהילה כולה אוהדת ושמחה על העניין ומסייעת ככל הניתן", הוא אומר ומונה שורה ארוכה של תומכים ומסייעים "שבלעדיהם לא הייתי יכול להתנהל שנייה אחת".