אברהם קנה את המערה. זה רלוונטי בכלל?

גם ראש הממשלה מצא לנכון להזכיר בתגובתו לאונסק"ו את רכישת מערת המכפלה בידי אברהם אבינו, אך האם השיח הזה רלוונטי לימינו?

שמעון כהן , י"ז בתמוז תשע"ז

מורשת. של מי? מערת המכפלה
מורשת. של מי? מערת המכפלה
צילום: מרים אלסטר. פלאש 90



טוען....

רבות דובר מאז יום שישי האחרון בהבל החלטת אונסק"ו סביב מערת המכפלה והקשר שלה למורשת הפלשתינית.

רבות דובר שוב ושוב על הקניין הקדום של אברהם אבינו, אך האם הדיבור ההיסטורי הזה רלוונטי לשיח המדיני-פוליטי-משפטי של ימינו? על כך שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם הרב אבי גיסר, ראש מכון 'משפטי ארץ'.

כבר בפתח דבריו קובע הרב גיסר כי השיח ההיסטורי רלוונטי לחלוטין כאשר מדברים על זכויות קניין עכשוויות: "המשפט הבינלאומי בכל מקום בגלובוס מכיר במורשות, והרי ארגון אונסק"ו אמור לומר שהוא מטפח מורשת ויוצר הכרה בינלאומית בזיקות היסטוריות".

"ברור שאנחנו מדברים על השקר הגדול מכולם כשהארגון מייחס מורשת לפלשתינים, אבל זה מה שהארגון טוען, שמי שיש לו מורשת במקום מסוים המקום הוא לא רק מורשתו, אלא יכול להיות שלו בזכויות משפט וקניין", משרטט הרב גיסר את קווי האבסורד. "כידוע, לפני מאה שנה הכיר חבר הלאומים, שהוא הגלגול המוקדם של האו"ם, לאחר הצהרת בלפור שהייתה רק הצהרה פוליטית בריטית, וטען חבר הלאומים שהוא עושה זאת בגלל הזיקה היסטורית תנ"כית לעם היהודי וארץ ישראל. חבר הלאומים ידע משפט תנ"ך והיסטוריה".

"הרבה פעמים מייחסים את הקמת המדינה להחלטת כ"ט בנומבר כסוג של תיקון עוולות השואה ושנאת העם היהודי, אבל בשנת 22' זה היה הרבה קודם, והחלטת החלוקה לא מציינת שום דבר בנוגע להיסטוריה ומורשת. לעומת זאת חבר הלאומים ציין שכל גישה בינלאומית צריכה לכלול את הזיקה היסטורית", מציין הרב גיסר הקובע כי על מערת המכפלה אמנם דובר הרבה "ולפסוקים יש משמעות בעולם המשפטי. את הזכות הזו העולם יודע להקנות לכל קבוצת ילידים ושבטים בעולם. חבל שהוא כל כך עיוור לשקר הפלשתיני בארץ ישראל".

ואולי, נשאל הרב גיסר, מה שעומד מאחורי היחס הזה הוא הספקנות המערבית בכל היסטוריה קדומה? אולי כאשר מציבים סימן שאלה סביב כל אתוס היסטורי לא ניתן לקבוע על בסיסו מסמרות מדיניים? "הספקנות המערבית נותנת קדושה לאגדות מסוימות ולאגדות אחרות מתייחסת כאגדה בלתי מחייבת", משיב הרב גיסר. "אמנם ישנה אפשרות לציניות כזו, אבל היא לא מאפיינת עמים אחרים וקבוצות אחרות אלא רק באופן ייחודי את היחס של האו"ם לארץ ישראל ולמדינת ישראל ולעם היהודי. כשרואים תופעה ייחודית והציניות מקבלת את מעמדה רק לכיוון אחד, כמו בוועדת האו"ם לזכויות אדם שמרכזת את כל החלטותיה כלפי ישראל ומעלמת מהמשטרים האכזריים ביותר, אז אתה אומר שיש כאן תופעה שכל ילד יכול להצביע עליה".

עוד נשאל הרב גיסר כיצד נכון להתמודד עם טענה פלשתינית לפיה העם בישראל "נזכר" לנופף בקושאן התנ"כי שלו רק כאשר הוא מבקש לנשל את הפלשתינים מאדמתם, ולעומת זאת באורחות חייו הפרטיים הוא אינו מקיים את מצוותיו של אותו קושאן, וממילא לכאורה אבד כוחה של הטענה הישראלית.

"זו טענה דוקרת אבל היא חסרת כל בסיס", קובע הרב גוסר. "העם היהודי, שהוא עתיק פי כמה וכמה מכל האיסלאם, יש לו מהות אחת והיא אינה תלויה בשאלה אם רוב היהודים היום שומרים שבת או לא. שמירת שבת הייתה ותהיה כימי השמים על הארץ, אלא שבמאתיים השנים האחרונות חלק חשוב אינו שומר שבת כהלכתה. זה לא נוגע לטענות של זכויות לאומיות היסטוריות ודתיות. לא כל אדם צריך לומר שהוא נאמן לכל ההלכה רק כדי שיוכל לטעון טענה היסטורית. העם היהודי עומד על שתי רגליים, רגל האמונית דתית ורגל ארצית היסטורית ולא מי שחלש ברגל אחת יהיה חלש גם ברגל השנייה".

בסיכומם של הדברים מביע הרב גיסר שאיפה שמשרד החוץ והדיפלומטים הישראליים ידברו מול העולם אודות הקושאן התנ"כי שבידו, כפי ש"לימד אותנו את זאת מדינאי חשוב, דוד בן גוריון, שהופיע גם הוא בוועדות האו"ם למיניהן ויכול היה לומר שזכותנו נמצאת אך ורק בספר הספרים, כך גם מגילת העצמאות מדברת על הזכות ההיסטורית על פי ספר הספרים. החלטת האו"ם נמצאת במקום חשוב אבל משני. זכותנו לא יונקת משם אלא נעזרת בכך".

לדבריו "ראש הממשלה ושר החוץ, שבמקרה זה מדובר באדם אחד, חייב לעסוק במורשת היהודית לארץ ישראל, לא רק בשעות משבר כמו החלטה כזו של אונסק"ו, אלא להכשיר את כל ההסברה היהודית וכל המערך הדיפלומטי לדבר על מורשת יהודית לאומית היסטורית. הרש"י הראשון של התורה הוא ראש וראשון לכל עמדתנו הפוליטית המודרנית ביותר".