ברנקו וייס בבית שמש
ברנקו וייס בבית שמשצילום: נתי שוחט. פלאש 90

בספרה החדש 'לבנות את הגשר הזה' (הוצאת ידיעות ספרים) פורסת ד"ר עליזה בלוך, העומדת בראש רשת בתי הספר של 'ברנקו וייס' את סיפור הצלחתו של בית הספר 'ברנקו וייס' בבית שמש, איתו החלה את קריירת הניהול, מתוך סיפור הצלחתם של תלמידים שניתן להם סיכוי למרות נתוני פתיחה קשים ומורכבים.

ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם בלוך על התובנות החינוכיות שמלוות את עבודתה כמנהלת רשת של תיכונים שמחוללת את מה שנראה כמעט כמהפכה.

הספר, כך היא אומרת, מיועד לכל מי שאנשים מעניינים אותו, ולכל מי שנפגש עם אנשים ומייצר איתם אינטראקציה ושמו של הספר 'לבנות את הגשר הזה' מלמד על ייחודו של כל גשר בין שני אנשים, וגשר זה נבנה מתוך ראיית מכלול אישיותו של הזולת והדרך הייחודית להגיע אליו.

בספר לא מעט התחבטויות המלוות מורים ומחנכים באופני התמודדות מול תלמידים מתקשים. האם אין בכך חשיפת "סודות מחדר המורים"? ד"ר בלוך לא נרתעת מחשיפת סודות שכאלה ואומר: "כמו שאני רוצה שהמורה יראה בילד סיפור שלם, אני רוצה שהילד יראה במורה סיפור שלם, וגם אם הוא לא מסכים להחלטה שיבין שזו לא גחמה אלא מכלול שיקולים שלם". לדבריה תלמיד שיכיר מעט ממכלול השיקולים והלבטים של המחנך או המורה יבין את המחיר שיש לכל החלטה המתקבלת בכל שלב בחיים, לא רק בעתידו שלו עצמו אלא גם בהווה שלו ובהחלטותיו שלו. "אותו ילד יצטרך לקבל החלטות על החיים שלו והוא צריך להבין שיש משמעויות ומחיר לכל החלטה".

בלוך מספרת כי גם אם נראה שהספר מציג מעין תפריט להצלחת ההתמודדות החינוכית הרי שהיא עצמה "לא מאמינה בתפריטים. אנשים צריכים להיות מותאמים לזמן ומקום", ועם זאת קיימים עקרונות רלוונטיים תמיד ובבסיסם חוסר שיפוט ואמון באדם.

היבט נוסף שאותו מבקשת בלוך לחשוף בספרה הוא ההכרה שכוונתו הפנימית של המורה היא לעשות טוב לתלמיד, וברוח זו היא מייחלת ליום בו אם תגיד לבנה שהיא מאחלת לו שכאשר יצליח יהיה מורה. כאשר זו תהיה המציאות המשמעות תהיה שהובנה משמעותו הגדולה של מקצוע ההוראה.

בהמשך הדברים עלתה סוגיית יחסו של משרד החינוך למבצעים "הרפתקניים" בתחום החינוך. בלוך מסתייגת מהמונח הכוללני 'משרד החינוך' ומציינת כי מדובר במערכת גדולה ביותר הכוללת המוני פקידים בעלי מגמה לעשות טוב ולהוביל לתוצר חינוכי טוב, וההכללה במקרה זה אינה נכונה.

מהספר עולה גם שיתוף הפעולה בין 'ברנקו וייס' בניהולה של בלוך לבין חברות מסחריות המסייעות להקמת מסגרות לוויין חינוכיות שדרכן זוכים התלמידים להזדמנויות נוספות להוכיח מצוינות בתחומים נוספים מעבר למערכת הקבועה. בעקבות כך נשאלה על גבול הקשר שבין חברות מסחריות למערכת החינוכית.

בסוגיה זו מדגישה בלוך כי "מרבית תקציב בית הספר הוא מתקציב החינוך. אנחנו נוהגים לקטר אבל מדובר בתקציב לא נמוך. בתפיסתי התקציב צריך להיות ציבורי, ולא שמי שיש לו יותר כסף יקבל יותר ולהיפך. נצרך חינוך ציבורי", ועם זאת על מנהל להתוות אג'נדה שאליה יוכלו לחבור ולסייע גם גורמים כלכליים. היא מציינת כי לא מדובר בהצבת פרסומות בתוככי מערכת החינוך, אך עם זאת יש לדעת לקבל את הסיוע הנלווה במידה והוא תואם את האג'נדה שאליה מוביל מנהל בית הספר.

בדבריה מזכירה בלוך כי כאמור לעיל לכל החלטה יש מחיר, וגם להחלטה שלא לבחור במהלך כזה או אחר יש מחיר.

ומה באשר לאפשרות שהיא תבחר לצאת אל הזירה הפוליטית? בלוך אינה פוסלת את האפשרות ואומרת כי תהיה בכל מקום בו תחוש שהיא הכי משפיעה מבין האפשרויות השונות, ובמסגרת זו גם פוליטיקה באה בחשבון.