"הניחו לכותל המערבי להישאר יהודי!"

פרוטוקול שהוגדר כ'סודי' חושף מה נאמר בוועדת שרים שהתכנסה בשנת תשכ"ח סביב ניהול רחבת הכותל המערבי. פרוטוקול ישן, השלכות חדשות.

יאיר דן , י"ז בתמוז תשע"ז

הכותל המערבי
הכותל המערבי
צילום: אייסטוק

פרוטוקול שהונח בארכיון המדינה תחת הכיתוב "סודי" ומתפרסם כאן לראשונה חושף מה התרחש בחדר הישיבות כאשר עלתה השאלה מי ינהל את רחבת הכותל המערבי.

הסיפור המלא:

באמצע שנת תשכ"ח, פחות משנה לאחר שחרור הכותל, התכנסה "ועדת השרים לשמירה על המקומות הקדושים" לדון ולהתייעץ עם הרבנים הראשיים לגבי היחס הנכון על פי ההלכה והמסורת היהודית לגבי הכותל המערבי. על הפרק עמדה בקשתה של המשלחת הארכיאולוגית לבצע חפירות ארכיאולוגיות בחלקו הדרומי של הכותל המערבי, ובכך אולי לשוות לחלק הדרומי של הכותל שם של "אתר היסטורי" באופן שיפגע בצביון הקדוש של המקום.

השר מנחם בגין ושר המשטרה אליהו ששון בקשו מהרבנים הראשיים שהוזמנו להביע דעתם, לבאר מהו מעמדו של הכותל המערבי לכל אורכו? ומדוע לא ניתן להקצות לחפירה לפחות את חלקו הדרומי, שבלאו הכי אינו משמש כעת לתפילה? טענתם המרכזית הייתה שלכאורה פעולה כזו לא תפגע בתפילה המסורתית המתקיימת בחלקו הצפוני של הכותל עוד מימי המנדט הבריטי.

הרב הראשי לישראל הרא"י אונטרמן האריך להסביר את עמדתו (הציטוט מתוך פרוטוקול "ועדת השרים לשמירה על המקומות הקדושים", כ"ו באדר תשכ"ח):

"המקום של הכותל המערבי הוא מקום לתפילה. אין שום ספק שזה מפריע לתפילה. האם תנסו להפריע באיזה מקום קדוש לנוצרים ולמוסלמים, שיש להם עסק עם קברים? אולם לנו אין עסק עם קברים, לנו יש עסק עם תורת חיים. גם היהדות שלנו אינה חומר 'היסטורי'. אני יודע על חוקרים גדולים שהתעמקו כל כך בחקר הספרות העתיקה, ביחוד התנ"ך ופרושיו, ובשבילם היה זה 'חומר היסטורי', והנה היהודים הללו – לא אזכיר את שמותיהם לגנאי – לא זכו אפילו לגדל שני דורות של בנים יהודיים, ולבסוף צאצאיהם נמחקו מהחשבון של עם ישראל. אצלם זה היה דבר מת. היהדות בשבילנו איננה חומר היסטורי, זוהי תורת חיים. אנחנו חיים על פיה, ותורת החיים שלנו מדרבנת את מחשבותינו, וגם את מעשינו.

גם את המקום הזה, הכותל המערבי, אל תשתדלו לקרוא אותו "אתר היסטורי". כל דבר הוא אתר היסטורי. אם יש יהודי אחד, הוא אתר היסטורי. אבל איזו צורה תקבלו מזה אם תהפכו זאת לאתר היסטורי?

אספר דבר שקרה ברוסיה בימי ניקולאי. זהו מעשה שהיה. פעם בא הצאר ניקולאי לאיזו עיר. הרב של המקום, אדם קשיש בעל הדרת פנים מצוינת, עם ספר תורה על זרועו, יצא לקבל את פני הצאר. המלך הודה ושאל משהו. אחרי כן אמר לגוברנטור (=מושל העיר מטעם הקיסר): "הייתי רוצה להעביר את הרב הזה לפטרסבורג, להראות איזה יהודים יש אצלנו". הגוברנטור רשם לו את משאלת הצאר. הצאר נסע, כעבור יום יומיים באה המשטרה של המקום לכלוא את הרב ולשלוח אותו לפטרסבורג. קודם כל לקחו את הרב לבית המרחץ, גלחו את זקנו ופאותיו, לא נתנו לו לאכול, הוא ביקש רק לחם יבש, לחם שחור. שלחו אותו ממקום למקום עד שהגיעו איתו לפטרסבורג. אמרו: "הנה האיש שהצאר ביקש לשלוח אותו לפטרסבורג". כאשר נכנס הצאר וראה אותו נבהל: "מה עשיתם מהאיש הזקן הזה? פניו היו כפני קדושים בימים עתיקים, מראהו עורר כבוד רב כל כך, והנה הרעבתם אותו, גלחתם את זקנו ואת פאותיו. כעת פניו כל כך חיוורים ומדוכאים. מה עשיתם איתו?".

לא ניתן לעשות כדבר הזה מהכותל המערבי. בשבילנו הוא מלא חן, מלא חן עוד יותר מאשר הרב הקשיש בעיני הצאר. כל מה שיש שם נשתמש בו בקשר לתפילה ולהשראת קודש. יש יהודים הבאים להתפלל על צרות הכלל, על צרות עם ישראל הנמצא בצרה ובמצוקה. הדברים ממשיים: היהודים מתענים בנכר. זה נוגע למספרים גדולים. ואם נבקש מכולם להשתתף בתפילה, ישתרע הצבור למן הנקודה הצפונית עד הדרומית בכותל המערבי. יכולים אפילו להראות בטלביזיה, וכל העולם יתעניין: הנה עומד עם ישראל בכל השטח של המקום הקדוש הזה, בלי צרמוניות ובלי חזנות, עומדים דבקים זה לזה ומתפללים עִם ישראל הנמצא בצרה גדולה. הניחו את הרב הזקן כמו שהוא, לא צריך לשלוח אותו למרחץ מיוחד, לא צריך תספורת, אל יאבד את הפרצוף שלו. הוא בעצמו מלא חן, והמקום הקדוש הזה בעינינו מלא חן. הניחו לכותל המערבי הזה".

מעיון באגרות של הרב קוק, המתפרסמות כאן לראשונה, נדמה שהרב הראשי הרב אונטרמן המשיך את הקו שאותו התווה הרב הראשי הראשון לארץ־ישראל מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק, אשר עסק ללא לאות במאמצים להרחיב את שטח התפילה שליד הכותל המערבי לאורך ולרוחב, ולהקים במקום בית כנסת גדול ומפואר שיאחד את כלל ישראל ליד שריד בית מקדשנו, עד ביאת גואל צדק (ע"פ אגרות הראיה תתקצד ו-א'כב, והספר 'כותלנו-הרב קוק והמאבק על הכותל', נספח א).

באגרות הנדירות של הראי"ה קוק, שהעתקן נמצא במרכז התיעודי "בית הרב קוק", שכאמור לא פורסמו מעולם, ניתן לראות כיצד הרב קוק דרש ממושל ירושלים הבריטי שלא יופרעו יהודים מלהתפלל לאורך הכותל המערבי, בכל מקום שיש גישה אליו, לפי קדושת המסורת העתיקה של ישראל:

"וכשם שאין אנו צריכים להביא ראיות ביחס לזכותנו בעבַר מימי קדם על כל המקום הקדוש של המקדש כולו (-על כל הר הבית), ולא על העתיד המובטח לנו בדבר ד' על פי נביאי האמת והצדק, שישוב לנו בכל כבודו והדרת קדשו לעת קץ החזון של הגאולה הנאמנה, ככה אין אנחנו צריכים להביא ראיות ומסמכים על הודאות הגמורה של ההווה התמידי, שלא נפסק לעולם, מהשריד הקדוש הזה, הכותל־המערבי, שלא זזה שכינה ממנו לעולמים, כפי קבלתנו הנאמנה הקשורה בקדושת אמונת אומן בלב כל ישראל. על כן אנחנו מאמצים בזה את דרישתנו הצודקת לסלק מאתנו כל מונע ומפריע, מצד אלה החפצים לנגוע בנחלת קדשנו זאת, ולהעמיד את חופשנו ביחס להמקום הקדוש הזה בכל מלואו כימות עולם וכאשר היה בכל משך הזמנים שעברו".

ובמכתב נוסף, באר הראי"ה קוק את דרישות הרבנות הראשית לישראל בעניין התפילות ליד הכותל:

"המקום של כותל־המערבי, והרחוב שלפניו, הוא מקום תפילה מוחזק לישראל מני אז... באשר לתפילת הצבור: מתפללים תמיד מניינים שונים, מהעדות השונות, על־פי הנוסחאות המיוחדות לכל עדה ועדה, בנקודות השונות באורך המקום הקדוש הזה, ואנו דורשים שהזכֻיות הללו תהיינה נשמרות גם להבא לכל בני ישראל, בין היושבים בארץ ובין הבאים מקרוב ומרחוק, מכל קצות הגולה... בלי שום הפרעה ובלי שום בלבול ופגיעת הכבוד של קדושתה".

בתקופה האחרונה יש מי שיטען שהרבנות הראשית תפוסה בידי החרדים. לפני מספר ימים אמר יו"ר ש"ס, השר אריה דרעי, כי הוא "שומר על תורת הרב קוק". יש מי שגיחך ומי שאמר הפוך כח"כ יהודה גליק למשל שדווקא השתמש בשמו של הרב קוק כדי להגיד שהרב היה בא לקראת הרפורמים. בנוסף גם רבנים מהציונות הדתית המזוהים ובעיקר עם 'צוהר' ו'נאמני תורה ועבודה' תקפו את החלטת הרבנות הראשית תוך ביקורת על החרדיות השולטת שם.

נסכם ונאמר: הפרוטוקול שנחשף כאן והאיגרות של הראי"ה שנחשפו כאן רלוונטיים מתמיד לדיון סביב סוגיית מתווה הכותל.