רק לא דת ומדינה

פעם אחר פעם הציונות הדתית מושכת ידיה מהתעסקות בהיבטים הדתיים ורק דואגת לספק רוח גבית שקטה לכל החלטה שחשובה למפלגות החרדיות.

דב קלמנוביץ' , י"ח בתמוז תשע"ז

דב קלמנוביץ׳
דב קלמנוביץ׳
צילום: אלירן אהרון

בימים האחרונים אנו עדים להחלטת הממשלה בנושא ביטולו של מתווה הכותל בכיכובן ובהובלתן של המפלגות החרדיות שכרגיל מנכסות לעצמן כל התעסקות בהיבטים פוליטיים המדיפים ניחוחות של דת ומדינה.

מנגד, קולה של הציונות הדתית לא נשמע למעט השר אורי אריאל וחה"כ בצלצל סמוטריץ', וברור שכך הדבר שכן בניגוד לאחינו החרדים בני התורה, לנו לא באמת ישנה לגיטימציה לגעת במונופול הפוליטי המשמש כנחלתם הבלעדית של החרדים.

כאשר מדובר בפינוי יישובים, או אף קיים החשש לפינויים של בתים אחדים, או לחילופין מתחוללת מהומה פוליטית בסוגיית ההקפאה בירושלים כפי שקרה לאחרונה- אזי אנו שומעים נציגות ציונות דתית קולנית ובטוחה בעצמה במלוא הדרה.

המשוואה ברורה לכל - קולנו יישמע למרחוק בנושאי התיישבות ובנייה אבל כאשר מדובר בהתעסקות בעניינים בעלי נופך דתי דוגמת מתווה הכותל, חוק הגיור, חוק השבת ועוד הרי ש"שומר נפשו פוליטית וקואליציונית ירחק".

פעם אחר פעם אנו רואים כיצד הציונות הדתית מושכת ידיה מכל התעסקות בהיבטים הדתיים ודואגת לכל היותר לספק רוח גבית שקטה לכל החלטה שחשובה למפלגות החרדיות. זאת על מנת לשמור בכל מחיר על אחדות האינטרסים הנפלאה אל מול חיזוקה המתמיד של מפלגת יש עתיד ואל מול אופציית שלטון השמאל שתמיד מרחפת באוויר- בניגוד לאחינו החרדים שעוצמתם הפוליטית גדולה משלנו בשל העובדה, שלהם לכאורה אין בעיה לשבת בכל קואליציה.

בפועל, מדובר בהנחה לא מדויקת כלל- מהיכרותי הקרובה את ראשי הסיעות החרדיות במועצת העיר ירושלים ובשדה הפוליטי הארצי אגלה לכם שהפוסט טראומה הקשה שמלווה אותם מקדנציית ברית האחים הקצרצרה זכורה להם עד היום היטב ובמלוא העוצמה.

אגב, הפעם האחרונה ואולי היחידה בשנים האחרונות שנטלנו על עצמנו את תפקיד "המוכיחים בשער" בכל הנוגע לנושאי דת ומדינה הייתה דווקא במהלך אותה "ברית אחים" כאשר החרדים ישבו בנגב האופוזיציוני וכשהרב בן דהן שימש בפועל כשר הדתות - אז מרבית ניסיונות החקיקה האזרחית נהדפו או סורסו ועברו בקול ענות חלושה דוגמת חוק הגיור שבסופו של דבר עבר בחלקו בעצת מחליטים ממשלתית.

אז מדוע שוב ושוב בנושאי דת קולנו כמעט ולא נשמע? מהיכן מגיעה הנחת היסוד שמדובר בשני תחומים נפרדים? שיש מצד אחד את ארץ ישראל, ומצד שני את חוק הגיור או מתווה הכותל שאינם מענייננו? מצד אחד קיימים העניינים הביטחוניים שבהם אנו שוחים היטב, ומצד שני העניינים ההלכתיים והדתיים שלכאורה אינם באחריותנו.

אני מניח שלשרים ולח"כים שהתייצבו בחודש שעבר באוהל המחאה של ראש מועצת בית אל ברור שהמאבק על ארץ ישראל מקבל את כוחו מתוך שמירת זהותנו הדתית והיהודית בארץ. הרי לא ניתן להפריד בין הקשר שקיים בין ההיבטים ההלכתיים לקדושת הארץ.

יש אינספור מקורות שמזכירים לנו היטב כיצד לבסס את זכותנו על הארץ וכיצד צריך לנהוג בה ולאיזו מטרה בכלל חזרנו לארץ אבותינו לאחר 2000 שנות גלות. בטוח שלא בשביל למשוך ידינו מסוגיות בוערות דוגמת מתווה הכותל, חוק הגיור או ניסיונות של גורמים רפורמים לשנות את הסטאטוס קוו ההלכתי במקום הקדוש ביותר לעם היהודי.

אם תשאלו את ראשי מפד"ל ההיסטורית שפרשה מן הממשלה ואף הביאה לבחירות חדשות בגלל סוגיית הבאתם ארצה של מטוסי F16 בשבת הם בוודאי יספקו תשובה נחרצת וברורה.

הכותב הוא משנה לראש העיר ירושלים ונציג הבית ''היהודי–האיחוד הלאומי'' במועצת העיר.