מערכת היחסית עוברת תמורות
מערכת היחסית עוברת תמורותצילום: שאטרסטוק

אני זוכרת אם שהייתה בשמירת היריון ובילתה רוב היום בישיבה או בשכיבה על הספה בסלון שלה. פתאום היא לא הייתה יכולה לעבוד, לטפל בבתה או לדאוג לבנה בן השנתיים.

למרות הבהלה שהרגישה מהמצב המדאיג, היא שמרה על עמדת האלפא שלה במערכת היחסים עם בנה, והמשיכה להציג את עצמה כתשובה לכל הצרכים שלו. היא שידרה לו ביטחון מלא שהיא עדיין מנהלת את העניינים בבית. כמו "המלכה בכס המלכות שלה" היא חילקה הנחיות לצוות שהתארגן כדי לעזור לה, כולל בעלה, קרובי משפחה ובייביסיטר.

ממנה אפשר ללמוד שמה שחשוב הוא לא מה שאנחנו עושים למען הילדים, אלא מי אנחנו בשביל הילדים. התחושה הפנימית של ההורה מקרינה את כוונתו ושומרת את עמדת האלפא שלו. הבן לא קלט שאמו חלשה, חסרת אונים או בלי כוח לטפל בו, כל עוד שנוכחותה הרגשית התקיימה. ברור שהיו לה רגעים רגשיים לא פשוטים, אבל היא פרקה את רגשותיה הפגיעים רק עם המבוגרים בחייה.

לנהל את המצב

מערכת יחסים נכונה בין הורה לילד מאופיינת באופן טבעי על ידי היררכיה. בעוד שבמערכת יחסים בין מבוגרים עמדת האלפא ועמדת התלות מתחלפות בצורה דינמית ואינטואיטיבית, העמדות הללו לא אמורות להתחלף במערכת היחסים שבין הורה לילד.

ההורה אמור להישאר בעמדת האלפא, ומתעוררים בו אינסטינקטים לטפל בילדיו, לכוון אותם, לנחם אותם ולהנחיל להם את ערכיו. כתגובה לעמדת ההורה, הילד אמור להישאר בעמדת התלות, וכתוצאה מכך הוא יכול להישאר במצב של מנוחה רגשית במערכת היחסים. מתעוררים בו אינסטינקטים להקשיב להוריו, להיות טוב בשבילם, ולתת להם להנחות ולהוביל. כאשר ההורה יוזם ומספק את הקרבה, החום, ההזמנה התמידית לילד להתקיים בנוכחותו, הילד חש סיפוק ורגיעה, והוא משוחרר לגלות עצמיות ולצמוח.

בין אם זה שמירת היריון, עומס, לחץ כלכלי או בעיות אחרות, ההורה צריך לשמור על עמדת האלפא שלו. הילדים לא אחראים על הוריהם, או על רגשותיהם של הוריהם! הם ילדים, ולא אמורים לשאת באחריות הזאת - כי אם כן, הם מוכרחים לתפוס את עמדת האלפא. כאשר הילד מרגיש אחריות על מערכת היחסים עם הוריו, הוא חסר מנוחה פסיכולוגית ורגשית, חסר ביטחון וחסר יכולת להתקדם בתהליכי ההתבגרות של עצמו.

אל מול השינויים

כשילד נוסף נולד, מערכת היחסים במשפחה עוברת תמורות, ולפעמים קשה לשמור על עמדת האלפא. הציפיות מהילד הגדול משתנות, והוא עלול לחוות תחושת ריחוק מאמו. בלי להתכוון, מערכת היחסים שלו עם הוריו מתהפכת, והוא פתאום צריך "לעבוד" כדי לשמור על מערכת היחסים עם הוריו מעמדת האלפא, ולכן לא יכול לקבל את הנחיותיהם.

באלבום התמונות 'בין אחים ואחיות' כתבו פייבר ומייזליש שיר שמתאר את ההתמודדות של הורים ליותר מילד אחד:

אמא... אבא... ילד... עולם קטן ואינטימי. הורים חולמים, והחלום מתגשם ויוצר מעגל של אהבה. למה לשבור את זה עם עוד ילד? רוצים להפוך את המעגל לרחב יותר. עוד אהבה ואושר. הילדים ישחקו, יצחקו ויטפלו אחד בשני ברגעים הרבים שיעברו ביחד בחייהם. הם יעזרו ויתמכו אחד בשני גם כשאנחנו כבר לא נהיה כאן. החזון המתוק של הרמוניה בין אחים. "אתה תאהב את התינוק. הוא יהיה גם התינוק שלך".

נולד! זה כאן! מיהו הזר הזה? מהו "אח"? "אחות"? שודד של זמן; גנב של הזרועות והברכיים, חוטף שירים, סיפורים וחיוכים שנועדו רק לי! לך מכאן זר, לך לאיבוד ולעולם אל תחזור! אבל אם הוא צריך להישאר, אז מהי הדרך? להרביץ לו, לנשק אותו, לדחוף אותה, להאכיל אותה, לנשוך אותו, להקניט אותו. לשחק איתו, אבל... "עכשיו תורי, בכיין!", "צאי מהחדר שלי!", "זה שלי, לא שלך!"

כאשר אם נשארת בעמדת האלפא ומחברת כל ילד אליה, ומטפחת את מערכת היחסים עם כל ילד ושומרת עליה, הילדים יישארו בעמדת התלות המאפשרת לה לטפל בהם ולהוביל אותם.

כשילד נוסף מצטרף למשפחה, לא רק שהמשפחה מתרחבת, אלא גם הלב של ההורה מתרחב, והאלפא נמתח וגדל. ההשתוקקות של ההורה להיות ההורה שהילדים זקוקים לו מביאה את הטרנספורמציה באופן ספונטני. אימא מחליטה איך ומה ומתי, לא כי היא יודעת את כל התשובות, אלא כי היא מאמינה שהיא באמת התשובה לצורכי ילדיה.

פורסם בפנימה

לרכישת מנוי