הכנס
הכנסצילום: ללא קרדיט

כנס בקדושה שהתקיים השבוע הביא במלוא העוצמה את הצורך לברר את האמירה התורנית – ערכית – חינוכית בנושא הלהט"בי.

ודומה שהיכולת להגיד אמירה כזאת טמונה ביכולת שלנו להכיל מורכבות. לטובת המבקשים קריאת כיוון לעיסוק חינוכי בנושא, אנסה לפרוש ראשי פרקים לשיח.

ראשית – אל לנו להתבלבל. אמירת התורה בנושא ברורה וכאנשים האמונים על דרכה של תורה איננו רוצים ואיננו יכולים לטשטש אותה. לאמירה זו יש שני פנים, הפן האחד הוא מבנה המערכת המשפחתית: "ויקרא את שמם אדם ביום היבראם": רק זכר ונקבה יחד – קרויים אדם, רק איש ואשה יכולים להקים משפחה. מערכת משפחתית על פי דרכה של תורה מורכבת מאיש ואשה שיזכו בעזרת ה' ובדרך הטבע גם לילדים.

הפן השני הוא ההתייחסות החד משמעית לנושא ההומוסקסואלי – שהוא איסור תורה ברור ומפורש שכולל לרוב הפוסקים, גם איסור על קשר מיני בין שתי נשים. את שני הדברים האלה חשוב להגיד ולחנך אליהם לא רק בגן הילדים (לקראת יום המשפחה) ובכיתה י"ב (במסגרת שיעורי חלמי"ש) אלא כל הזמן.

שנית – כמעט באותה נשימה חשוב לדבר על המורכבות של הנושא. למה זה מורכב? מכמה סיבות: א. כל נושא המיניות הוא אתגר גדול בדור שלנו, כתב על כך כבר רבי צדוק הכהן מלובלין: "ובעקבי משיח מתגבר מאוד מאוד עוון זה וכמעט אין אדם שניצול..." ודומה שבדור בו ההתמודדות עם הפורנוגרפיה קשה כל כך והמיניות הצועקת ברחובות מאתגרת את כולנו (ואלו רק דוגמאות) – הדברים הולכים ומתבררים יותר ויותר.

ב. זה מורכב כי המסרים החברתיים הבוטים כל כך על הלגיטימציה של הנושא, כמות השחקנים/זמרים/סלב למיניהם (בכל המגזרים) שמגדירים את עצמם כשייכים לעולם ההומו/לסבי, ואפילו האימוג'ים בווטצאפ לכל מי שמחזיק כזה בכיסו שנותנים לגיטימציה לכל סוגי המשפחות (וכדאי להציץ ולבדוק את העניין) מאתגרים מאוד ומחייבים לאמירה חינוכית ברורה.

ג. זה מורכב כי בלבול הזהות בגיל ההתבגרות כולל גם בירור של זהות מינית. נערים ונערות רבים שמבררים את זהותם בכל התחומים (וראו בירור הזהות הדתית כדוג') מבררים גם את זהותם המגדרית והמינית. אך נוסף על כך, במציאות בה כל האפשרויות פתוחות, ואין הכרח שאם נולדת בגוף של זכר – בת זוגך צריכה להיות דווקא אשה, ובכלל אין הכרח שתישאר כזה לנצח – הבלבול בזהות המינית מתעצם שבעתיים.

ד. זה מורכב כי אכן יש אחוז מסוים שהוא בעל נטיה הומולסבית. האם זה בר שינוי או לא, על איזה אחוז מדובר, האם יש סיכוי לטפל בזה, לא כאן המקום לדון, אך ברור שכאשר נפגשים עם אדם כזה, שיכול להיות גם קרוב משפחה, או חבר קרוב – הסיפור הופך להיות באמת הרבה יותר מורכב.

מה כדאי לעשות בכיתה/במפגש עם הנוער/בשדה החינוכי/תורני?

כדאי להביא את מלוא המורכבות של הנושא, את האמירה התורנית הברורה יחד עם האתגר הגדול. כדאי לדבר על כך שזה לא האתגר היחיד בחייו של יהודי, לא בתחום המיניות ולא בכלל, ומעולם לא הבטיחו לנו חיים קלים.. כדאי לתת מידע על הנושא, אפשר להשתמש בסולם קינסי שמדבר על טווח הנטיות המיניות ומשמעותו שהחלוקה בין אנשים בעלי נטיה הומוסקסואלית לאנשים בעלי נטיה הטרוסקסואלית – אינה דיכוטומית כל כך.

חשוב לדבר על הבלבול בזהות המינית בגיל ההתבגרות, על כך שלא כל נער/נערה שמרגישים ברגע מסויים בחייהם משיכה לבני מינם – הם בהכרח בעלי נטיה כזאת. כדאי לדבר על ההבדל (הגדול) בין המעשה (האסור) לבין המשיכה (שיכולה להיות קיימת והאדם מתמודד איתה ברמה זו או אחרת), חשוב להדגיש את היותנו כתובת לעזרה, להכוונה ולסיוע ואת העובדה שאדם שמתמודד אינו לבד, ויש מספיק גורמים מקצועיים שיכולים לסייע (וכל זה בלי להיכנס לשאלת הטיפולים בתחום).

ואחרון חביב, בשביל להיות מחנכים/מחנכות/מלמדים ומלמדות תורה בדור גאולה שכזה צריך הרבה מאוד אומץ. אומץ לדבר גם על הסוגיות הרגישות והכאובות, אומץ להיות לעיתים גם לא "פוליטקלי קורקט" אלא להגיד דברים באמירה ברורה, אך בו בעת גם רגישות אינסופית לכך שיש בתוכנו מתמודדים ומתמודדות רבים ואהובים שרוצים גם הם להיות עובדי ה' באמת, אך מתמודדים בצורה לא פשוטה עם יצרם.

בעיקר תפילות גדולות שהדברים יפלו על אוזניים קשובות, יתקבלו באהבה, ויפתחו את הפתח לכל מי שזקוק לכך לפנות ולקבל עזרה.