דעה
הדרך להר הבית מתחילה בבית

הימין חייב לחדד את המאבק מול שטיפת המוח המגדרית. הוא חייב להבין שיש קשר ישיר בין שטיפת המוח הזו לכוחו הכללי של השמאל.

גיל רונן , ב' באב תשע"ז

הר הבית
הר הבית
צילום: סבי ברנס. פלאש 90

אראל סג"ל וקלמן ליבסקינד הם שדרים שאני מעריך מאוד ונהנה לשמוע. ארז תדמור הוא אחד הכותבים הימניים האהובים עלי. וישנם בעלי טור מוכשרים אחרים מהימין, ברוך השם.

אבל אף אחד מהם – חוץ מעירית לינור, פה ושם ובקטנה – לא מתייחס לתמונה הגדולה של אסטרטגיית השמאל בימינו.

אולי זה בגלל חוסר הבנה, ואולי זה בגלל חששות להישמע משונים, או לחטוף קללות ונאצות מסביבתם, כולל סביבתם המשפחתית. אבל התוצאה היא שהכתיבה והעיסוק של הימין מתמקדת בנושאי ימין קלאסיים – התיישבות, ביטחון – ומפספסת לגמרי את הדבר שהוא יסוד הכוח האמיתי של השמאל בימינו.

חבר שלח לי צילומים מתוך "ידיעות אחרונות" של יום שישי. היו בו כתבות גדולות על מחאת ההומואים התורנית ועוד כתבת יח"צ לבנות הקרביות. כמה כתבות מהסוג הזה הודפסו בעשור האחרון? אלפים רבים, וזה רק בעיתונות הכתובה.

אנחנו מוקפים בעיתונות נוסח "פראבדה" שמהללת את הגייז ואת הבנות הקרביות, שלא לדבר על המנות הקבועות של כתבות בנושא ה"אלימות נגד נשים", שמחנכות אותנו לשנוא את הגבר היהודי, כלומר את עצמנו, ולראות את הזוגיות בין גבר ואישה, החיבור היפה ביותר בטבע, בעיניים חוששות וחשדניות.

ערבוב מחדש של חומרי החברה

איך זה קשור להתיישבות ולביטחון ולהר הבית, תשאלו?

ובכן, השמאל הצליח בגאונותו לערבב מחדש את חומרי היסוד של החברה – לפרום אותה ברמה היסודית ביותר ולתפור אותה מחדש בצורה שמתאימה לו. החלשת החשיבה המשפחתית שמבוססת על הקמת בתי אבא ואמא, החלשת הכבוד לגברים ולגבריות הנורמלית, ובניית הנשים (קרי: ארגוני הנשים בהובלת הקרן החדשה) כשדרת מנהיגות אלטרנטיבית כביכול לגברים, כולל מצג שווא של נשים קרביות המסוגלות כביכול לתפוס את מקומם של הגברים בצבא – כל אלה יצרו מתחת לאף שלנו חברה חדשה.

בחברה הזו כבר אין סולידריות ותחושת משפחה – כי מהו עם אם לא משפחה מורחבת? – אלא מלחמה מתמדת בין קבוצות "מוחלשות" בהנהגת השמאל – נשים, גייז, ערבים, רפורמים – לבין הקבוצה "ההגמונית" על פי הגדרת השמאל – גברים יהודיים, משפחות של אבא ואמא, הדת האורתודוקסית, והממסד הממשלתי-כלכלי-בטחוני ה"גברי".

שטיפת המוח היומית
צילום: יהודה פואה

אמנם, החברה החדשה מבוססת על שקרים ובפועל, הגברים ממשיכים לשאת ברוב רובו של נטל הביטחון, הפרנסה וההנהגה, ממש כמו פעם. אבל במקביל, צצה פה תת-חברה טפילית שכל כולה שנאה ותיעוב לחברה הכללית ולמוסדותיה, מרמת המשפחה, דרך הדת – על מנהגיה וכהניה – ועד לרמות הגבוהות ביותר של ממשל וצבא.

"החברה האזרחית"

החברה הטפילית הזו בונה לעצמה עוד ועוד ג'ובים וקונה לעצמה עוד ועוד עמדות השפעה. היא נוגסת מהתקציב הכללי בכדי לממן את חייהן של אוכלוסיות שהוכרזו כ"מוחלשות" ובאותו זמן מתיימרת להנהיג אותן במלחמה נגד "הגברים היהודים הלבנים".

האידיאולוגיה של עסקניות התת-חברה הזו (שאוהבת לקרוא לעצמה "החברה האזרחית") היא אידיאולוגיית שמאל קיצוני רעילה, הרואה בגבר היהודי אויב ובכל יתר הקבוצות בעלות ברית – כולל הציבור הערבי מוסלמי. אישה שמעיזה לצדד גם בזכויות הגברים, הומו שמצדד בימין או ערבי שמצדד במדינת היהודים מוקעים על ידה כמשת"פים נקלים.

במקביל, החוקים וההנחיות שמאפשרים לנשים לטפול עלילות שווא על גברים בקלות הפכו את כל הפוליטיקאים שלנו ואת כל אנשי הצבא, כמו גם שופטים ואנשי תקשורת – לסחיטים. אף אחד לא רוצה שמישהי תגיד שהוא הטריד אותה לפני כמה שנים, ושהדס שטייף תחסל אותו בפייסבוק. גם אם יוכיח את חפותו אחרי כמה שנים, הוא כבר יהיה בגדר מת מהלך.

השפעה וסחיטה

שינוי העומק במבנה הכוח של בחברה בא לידי ביטוי גם באיכלוסם של ספסלי הכנסת ושל הפקידות הממשלתית, ובהשפעה של התת-חברה על עמדות מפתח בממשלה, בצבא, במערכת המשפט ובמשטרה. כל פרקליטה, שוטרת, מנהלת בית ספר או פקידה שסיימה תואר במגדר היא גם אישה שהורעלה באידיאולוגיית שמאל קיצוני, מבלי לדעת זאת בהכרח. זהו רעל שמחלחל לכל חלקי הגוף הלאומי.

מפלגת כולנו, לדוגמה, מלאה בפמיניסטיות רדיקליות, כולל בכנסת. כך גם יש עתיד, עיין ערך ליהיא לפיד והשפעתה הנודעת על בעלה. כשאדם כמו משה כחלון, למשל, מוקף בפמיניסטיות רדיקליות, הסיכוי שהוא יושפע עמוקות ואפילו ייסחט בצורה כזו או אחרת, גדול מאוד. ומספיק כחלון אחד כזה שמושפע או נסחט, בשביל שממשלת הימין תשותק מכל יכולת להילחם על הנושאים שמעסיקים ביום-יום את אראל סג"ל, קלמן ליבסקינד וארז תדמור, וכל יתר הפובליציסטים הימניים המוכשרים.

מבית לבית

מה הפתרון? בארה"ב, המקום ממנו הגיעה אלינו התקינות הפוליטית הארורה, שהיא המוסר החלופי של "החברה האזרחית", יש כיום עיסוק תקשורתי גלוי ומושכל בדיוק בנושאים הללו. הימין האמריקני מבין היטב את כל מה שאמרתי במאמר זה, והאמת היא שאני, במאמרי השונים, בסך הכל מתרגם לעברית ולישראלית את הדברים שלמדתי מהימין בארה"ב.

הפתרון יבוא כאשר התובנות הללו יחלחלו בצורה מספיק ברורה לציבור הישראלי ולמוביליו, כולל הפוליטיקאים והעתונאים.

איך ומתי זה יקרה? אין לי מושג. אבל ברור לי דבר אחד: עד שלא נוציא מגופה של המדינה את המורסה הרעילה הזו, לא נהיה מדינה גאה באמת ולא יהיה ביטחון ברחובותינו. על שליטה ממשית בהר הבית בכלל אין מה לדבר. רק כשנשוב להשכין שלום, אהבה וכבוד הדדי בבתים שלנו, אפשר יהיה להשתלט מחדש על הבית הלאומי.

הכותב הוא יו"ר תנועת המשפחה