גם את יכולה
גם את יכולהצילום: שאטרסטוק

חודש אב, כפי שמסופר בספר יצירה, הוא חודש שחציו נשלט על ידי מידת הדין וחציו על ידי מידת הרחמים. ט' באב הוא תאריך שצרוב בזיכרון הקולקטיבי שלנו כתאריך רווי ייסורים, חורבן ואבל מדור המדבר ועד היום הזה. לעומתו ט"ו באב הוא יום שעליו נאמר שלא היו ימים טובים כמוהו. מהי מהותו של המהפך הזה? כיצד אפשר לעבור בכזו מהירות מאבל ליום טוב? ומה זה יכול ללמד אותנו על תהליכי הנפש בחיינו?

צעד אחורה

לא אחת קורה שלאחר שכבר בנית לך סדר יום ואף הצלחת לקיימו תקופת מה, רכשת הרגלים חדשים ובריאים וכמעט שכחת את אלה שהשארת מאחור, עמדת בהבטחות שהבטחת לעצמך ומימשת את הברית שכרתת עם נפשך – משהו השתבש. אירוע מיוחד שהחזיר אותך אחורה, מפגש נדיר עם חברת ילדות שהעלה באוב את כל ההרגלים שכבר העלו אבק, עוגה אחת שהחריבה את המבנה המפואר שהשגת.

או אז צפים ועולים רגשות כמו צער, כאב ותסכול. עולות ומציקות תחושת האשמה, הבושה האכזבה. אנחנו מחריבות את ביתנו, שורפות את ההיכל ויוצאות לגלות מרה וארוכה.

איך נישמר מהחרבת כל מה שהשגנו? כיצד נאפשר לעצמנו להמשיך בתהליך השינוי שהתחלנו למרות הנפילות שבדרך? איך נצליח למרות התסכול והאכזבה להרים ראש ולהמשיך מתוך שמחה אמיתית על הקיים גם אם הוא כולל נפילות ואכזבות?

רוצים שינוי

הדבר הראשון שראוי לזכור הוא ששינוי הוא תהליך קשה ומייגע, גם אם הוא שינוי לטובה. אחד הגורמים לקושי הזה הוא מנגנון הישרדותי שטבוע בנו. זהו מנגנון ששואף לשמירה על איזון, בין אם ברובד הפיזי ובין אם ברובד הנפשי.

ברובד הפיזי הוא נקרא מנגנון ההומיאוסטאזיס, שתפקידו לדאוג שהגוף יוכל לשמור על סביבה פנימית יציבה למרות השינויים בסביבה החיצונית. כך למשל בין אם נהיה עכשיו בבומביי בחום של 50 מעלות או באנטרקטיקה בקור של מינוס 40 מעלות – חום גופנו יישמר יציב, הודות לתהליכים ביולוגיים בגופנו כמו הזעה, רעידות, שינוי קוטר כלי הדם וכדומה.

ברובד הנפשי – החוק הוא אותו חוק. על דרך הטבע, הנפש מבקשת לשמר את המצב הקיים ולשמור על איזון פנימי באמצעות מנגנון שתפקידו לשמור על יציבות. כל אדם נורמלי לא רוצה להשתנות. זהו מנגנון שמחד שומר על שפיותו של האדם, ומאידך – לא מאפשר לו להשתנות.

העניין הוא שבעוד שברובד הפיזי שמירה על המצב הקיים מבטיחה בריאות, ברובד הנפשי היא מבטיחה תקיעות. שהרי מטרתנו היא להתפתח, להשתנות, להשתכלל – וכל אלה כרוכים לעתים בביצוע שינוי.

בני אתה היום ילדתיך

אחת הפרשנויות היפות ששמעתי למילה "עבריין" היא שעבריין הוא מי שסוחב איתו את העבר. כל מהות התשובה היא התחלה מחדש. היטהרות מכל חטאינו, וכל הזיכרונות הכרוכים בהם. מי שאינו מסוגל להניח את העבר במקומו ולחזור להווה מתוך מקום חדש, נקי ומלא אמונה שמעתה יכול להיות אחרת - משול לעבריין. מי שאינו מסוגל לסלוח לעצמו, ממילא לא נסלחים לו חטאיו.

שמו של חודש אב מרמז לנו על הקשר הבלתי ניתן לניתוק בינינו לבין אבינו שבשמים. לא משנה מה יעשה הבן – לעולם הוא יישאר בנו של אביו.

הביטוי "היום ילדתיך" טומן בחובו את ההתחדשות הכרוכה בהתמקדות בהווה. מה שהיה היה. היום הוא יום חדש, הרגע הוא רגע חדש. אל לנו לאחוז בהרגלים ובדפוסים של העבר, אשר משאירים אותנו כפי שהיינו ומונעים מאיתנו להתחדש. יתר על כן, לעתים הנוחות הכרוכה בהישארות במוכר ובידוע – גם אם הוא מזיק - מונעת מאיתנו להתקדם. לגלות צדדים חדשים באישיותנו. להשתנות.

עקיבא ניחמתנו

מסופר שמיד אחרי שריפת ההיכל עברו חכמים ליד בית המקדש וראו שועל יוצא מקודש הקודשים. בעוד שכולם נשאו קולם בבכי, רבי עקיבא היה מצחק, מפני שראה לנגד עיניו את בניית הבית השלישי.

רבי עקיבא מלמד אותנו סוד גדול: יש בכוחנו להתאושש אחרי שהכול נחרב, להתחיל מחדש אחרי שהקודש חולל ולשמוח תוך כדי. כל חייו האישיים של רבי עקיבא היו רצופי אכזבות ומפלות, אלא שבסיפור חייו הוא מלמד אותנו שאף פעם לא מאוחר מדי. גם המשברים הקשים ביותר לא שוברים אותו. כל עשרים וארבעה אלף תלמידיו שמתו, בר כוכבא שהכזיב, חורבן הבית והגזירות הקשות, כל אלה מלמדים אותו שכל מה שעושה הקב"ה – לטובה הוא עושה.

כשרבי עקיבא שוחק בראותו את החורבן הוא יכול לעשות זאת משום שהוא רואה את התמונה השלמה. הוא לא מתמקד בחורבן. הוא זוכר גם את הנבואה על הגאולה. במעשה זה הוא אומר שבתוך הגלות טמונה הגאולה, תמונת השועל שיוצא מקודש הקודשים היא חלקית, זמנית, חולפת. יש תמונה רחבה יותר ועלינו להתרחק כדי לראות אותה. הירידה היא חלק מגלגל שלם שכולל גם עלייה, ולכן אפשר לשחוק.

זה מנחם.

אז קדימה, גם את יכולה. קומי עורי התנערי מעפרך, אל תתמקדי בחורבן, לכי כמה צעדים אחורה והביטי בתמונה הכללית, בדברים שבנית, בדברים שהשגת, ששום נפילה זמנית לא יכולה באמת להחריב. למדי להיכשל בלי להתאכזב, אלא מתוך שחוק.

פורסם בפנימה

לרכישת מנוי