שוב עטים עלינו כל רפי הנפש, הטוענים כי מעשה אבטחתי פשוט כמו הצבת המגנומטרים בשערי הר הבית לאחר רצח השוטרים הוא שהביא עלינו את הרצח בחלמיש.
לאחר מלחמת ששת הימים מסר דיין את מפתחות ההר לוואקף. כל ממשלות ישראל מאז הנציחו את הסטטוס קוו הטמא הזה, כשהן מתעלמות מהסדק העצום שהן פורצות כך בקיר הברזל כתפיסת ביטחון לאומית.
את המגנומטרים היה צריך להציב מזמן, כשם שמזמן היה צריך לאפשר גם כניסת יהודים להר דרך כל שעריו, ולאורך כל שעות היום. אבל משהוצבו סוף סוף אמצעי הביטחון הללו, הם חדלו להיות רק גלאי מתכות והפכו להיות גלאי ריבונות. וככאלו - אסור למדינת ישראל להסירם. הייתי בטוח שסילוקם תחת איומי הערבים במהומות דמים ולחץ בינלאומי הוא השגיאה החמורה ביותר שעשויה הממשלה לעשות, עד ששמעתי כל מיני מומחים מטעם עצמם מייחלים להצעת פשרה של גורם בינלאומי כלשהו: האפיפיור, סעודיה, טורקיה, ולמה לא זימבבואה? שיתייצבו בעמדת הפוסק הבינלאומי בסכסוך, שאת מרות פסיקתו תסכים ישראל לקבל כדי לרדת מן העץ. רק זה גרוע יותר מכניעה פשוטה וסילוק המגנומטרים - עשיית הדבר הרע הזה תחת מרות או תיווך בינלאומי. לא בשביל זה גירשנו את הבריטים והכרזנו על עצמאות.
עתה, לאחר התקרית בשגרירות ישראל בעמאן, נוצר סולם חדש כדי לרדת מהעץ. בשם חילוץ המאבטח ופתרון המשבר הסכים נתניהו לעיסקה כוללת, שחלק ממנה יהיה נדבך נוסף בריבונות ירדן בהר הבית. הירדנים הסכימו לאפשר למאבטח לשוב ארצה (מה שהיו מחויבים לו ממילא על פי האמנות הבינלאומיות המוכרות) וישראל הסכימה להסיר את המגנומטרים מההר. היא תסתפק במצלמות שאינן מסוגלות למנוע הכנסת נשק וחומרי נפץ להר, אולי גם תשחרר כמה רוצחים לקינוח. בקיצור - כניעה לירדן וחיזוק מעמדה כבעל הבית על הר הבית.
מה שישראל הייתה צריכה לעשות הוא חילוץ המאבטח מירדן באמצעות אולטימטום, לפיו אם לא ישוחרר לאלתר - נפעיל עליהם את כל מנופי הלחץ: נסגור להם את המים, נפסיק את התיאום הביטחוני החשוב לחייו של עבדאללה יותר מאשר לביטחוננו, ואולי נעשה את החשוב מכול: נפתח במסע פרסום בינלאומי אדיר שיוכיח לעולם כי "ירדן היא פלשתין", ושם צריכה לקום מדינת הלאום שמנהיגינו מוכנים להקים בלב הארץ.
אברהם שטרן, יאיר, מחולל לח"י ומפקדה, ניסח את "י"ח עיקרי התחייה" וקבע כי איננו תובעים עצמאות כדי להשיג ריבונות, אלא נלחמים להשגתה משום שאנחנו ריבונים. ריבונות היא תכונת נפש מוטמעת עמוק. לא הכול זוכים בה כמרכיב נפשי מרכזי. יש אומללים ופגומים הנעדרים תכונה נפשית כזו, והם אינם מבינים על מה הסכסוך: למה לנו ההר, למה להתעקש מול מיליארד מוסלמים. אבל "ישראל בלי ההר הוא לא ישראל", אמר אורי צבי גרינברג. משורר ונביא.