הלקחים מחורבן הבית הראשון והשני

410 שנים עמד בית המקדש הראשון ו-420 שנים הבית השני.

משהוחרבו בידי נבוכדנאצר הבבלי לפני 2600 שנה ובידי טיטוס הרומאי לפני 2,000 שנה, חרב הממסד המדיני יהודי בישראל וכמעט והוכחד העם היהודי. מי אשר לא נהרגו, נלקחו בשבי והפכו לעבדים או שפחות או שהמירו את דתם.

המעטים ששרדו, החזיקו את בדל האש היהודית עד לתקומתנו מחדש עם הקמתה של מדינת ישראל לפני כ-70 שנה.

שנים אחדות לפני הקמת המדינה, עברנו חורבן, לא של ממלכה אלא של עם, כשהצורר הנאצי השמיד ששה מיליון מבני העם היהודי שגלה מחוץ לארצו מאז חורבן בית שני.

ביום האבל על חורבן הבתים כאן בישראל, ובין הקינות הנישאות בכותל ובמקומות אחרים, חייבים אנו לשאול חזור ושאול, מהם הלקחים שלמדנו מהאסון הלאומי, הראשון והשני, שראוי כי ננווט לאורם את דרכה של מדינת ישראל. איך אנו מעבירים מדור לדור את הלפיד היהודי והישראלי, תוך הוספה של נדבכים ערכיים ומעשיים שמבצרים חזק יותר את חוסנה הלאומי והיהודי של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי - עבורנו בישראל ועבור בני העם היהודי ברחבי העולם.

בתוך האבל, ראוי שנפנים את העובדה שיש בנו את תעצומות הנפש, היהודי והלאומי, לחזור ולבנות עצמנו כעם וכלאום.

עמים רבים שחיו לצידנו במזרח התיכון נעלמו בעקבות מלחמות. הלפיד שלהם כבה בעת העברתו מדור אחד למשנהו. אנו חייבים לזהות את הערכים אשר שומרים על כוחנו וזהותנו ובעיקר מזינים את אש התמיד של העם היהודי והאתוס הישראלי. עם ישראל חי.