פילוסופיה הוא מקצוע שימושי למדי ונצרך בחיי היום יום
פילוסופיה הוא מקצוע שימושי למדי ונצרך בחיי היום יוםאיור: עדי דוד

השבוע נפרדנו מחבורה גדולה של מכרים ותיקים: ספרי הלימוד שליוו את הילדים שלי בעשרים השנים האחרונות.

ערימות-ערימות הם אכלסו ארון ישן, וציפו לגאולה. השנה החלטתי שדי. נשארנו עם תיכוניסט אחד שמקבל את הספרים שלו מהישיבה, ושני ילדי יסודי, שגם אצלם השאלת הספרים נכנסה לאופנה. אופנה ברוכה מאוד, יש לציין, שחוסכת להורים הרבה מאוד כסף וכאבי ראש. עד עכשיו הייתי מעבירה את הספרים מהגדולים לקטנים ומשלימה חוסרים בחנויות, וקסם לי מאוד לוותר על טקס הנבירה השנתי בין ספרי אזרחות משנת קוקוס לחוברות עבודה מתפרקות באנגלית. החלטתי לסלק סוף סוף את המפגע הלימודי מהבית, ולנסות להרוויח באותה הזדמנות כמה גרושים מהמכירה.

גייסתי את שני הצעירים, העברנו את כל הכבודה לספה, והתחלנו לעשות סדר בבלגן. אין חכם כבעל הניסיון, ואם אפשר ללמוד מניסיון של מישהו אחר, זה עוד יותר טוב. נזכרתי שבשנה שעברה הייתי בחנות ספרים כשאשה מיוזעת, עמוסת תיקים וארגזים, הגיעה כדי למכור את הסחורה שלה. המסכנה נסחבה עם ספרי הלימוד הכבדים באוטובוס בשיא החום, וכשהמוכרת שלחה אותם אחר כבוד לפח האשפה, זה באמת לא היה נעים. "אין לי מה לעשות אתם. אף אחד לא לומד כבר את הדברים האלה", התנצלה המוכרת.

בכל אופן, לקחתי את העניין לתשומת לבי, והחלטתי לנקוט בטקטיקה אחרת. במקום להביא את הספרים עצמם, אני אביא רשימה. התיישבתי מול המחשב, הילדים הקריאו (לפי התור, ואוי למי שהקריא אחד יותר) ואני הקלדתי את השמות. תעסוקה לא רעה לתשעת הימים. אחר כך ניגשתי לחנות ספרים, והגשתי למוכר את הרשימה הארוכה לעיון ובדיקה. מה אתם אומרים? כמה מתוך 109 הספרים היו עדיין רלוונטים? לא נחזיק אתכם במתח - רק 16, וגם בהם גיליתי כמה חוברות מלאות ומהדורות זקנות מדי. בקיצור, כמה גרושים זה כנראה אופטימי.

אז את סדרת 'פתחו את השער' האלמותית השארתי לתולעת הספרים שלי, וספרי המחשבת הלכו לגניזה. את השאר סחבתי למחזור, והשלכתי אותם פנימה בצער קל בזה אחר זה. היה שלום 'מעבר למילים שלב ב''! דרך צלחה 'מסע אל הדמוקרטיה הישראלית'! נעמתם לנו מאוד, אך ארון ריק ינעם לי יותר. מעניין מאיזה ספרים ילמד הנכד שלי, אם ילמד בכלל מספרים.

פילוסופיה לעם

פילוסופיה, כמו שחמט וכלכלה, מתקשרת אצלי בעיקר לכאב ראש. לך תהגה 'אקזיסטנציאליזם', ומי שמשתמש במילים כאלה תדיר חשוד אצלי מיד בחכמת יתר מהסוג המלחיץ. ובכל זאת, באופן קצת מפתיע, נראה לי שברמה הבסיסית מדובר במקצוע שימושי למדי ונצרך בחיי היום יום. מדי פעם אני מוצאת את עצמי נסחפת לדיונים פילוסופיים כאלה ואחרים, לגמרי בלי כוונה. גם ביני לבין עצמי יש לי התחבטויות והתלבטויות בנושאים העומדים ברומו של עולם, ולא תמיד אני מוצאת תשובות נגישות ומתקבלות על הדעת. זאת כנראה הסיבה שאני נהנית כל-כך מהספר "פשוט להאמין" של משה רט, הרב והדוקטור.

לפייסבוק שלי אני נכנסת פעם ביובל, אבל כשאני שם, אני לא מפספסת את הפוסטים של רט. יש לי חיבה מיוחדת לאנשים שלא נכנסים למגירות, וכשקוראים את הגיגיו בפייסבוק ובאתר שלו "מסטריום", מגלים שמדובר בדמות בהחלט יוצאת דופן. מוסמך לרבנות, כמו שאמרנו, דוקטור לפילוסופיה, וגם חובב לא מתנצל בכלל של סרטי אימה, ספרי פנטזיה, שדים, רוחות ודרקונים. תחומי ההתעניינות המגוונים של רט יוצרים נקודת מבט יוצאת דופן: איפה עוד תוכלו למצוא הקבלה בין הקוסם מארץ עוץ למעמד הר סיני, למשל? סיפורי האימה הקצרצרים שלו (כשאני מבינה אותם) משעשעים עד מבריקים, וקהל עוקבים גדול ומגוון מגיב בלהט לכל פוסט שהוא מעלה.

הספר 'פשוט להאמין' דן במתח שבין ההיגיון לאמונה, מתח שהוא כמעט מובנה בחייו של האדם הדתי. הטיעון העיקרי של רבים מחרדי ההדתה הוא : "אנחנו אנשים אינטלגנטים, נאורים ורציונליים, ואל תבלבלו לילדים שלנו את המוח עם הממבו ג'מבו הפרימיטיבי שלכם". והרי כל שיח "מנשקי המזוזות" הרוצה לשייך את האמונה והדת לבעלי רמת אינטלגנציה מאוד מסוימת סותרת את מה שכל שומר מצוות יודע מניסיונו - שהתורה היא אוצר אינסופי של חכמה, ושלא סתם חכמינו ז"ל מכונים כך.

הספר דן ברציונליות של האמונה, וגם חושף את האמונות החבויות בבסיס הרציונליזם. האם המדע הוא באמת מדע מדויק, והאם הוא מציג בפנינו את האמת האובייקטיבית אודות העולם שסביבנו? מה אפשר לטעון כנגד מטריאליזם, פוסט מודרניזם ונטורליזם, ומהם בכלל? האם זה הגיוני להאמין בקב"ה? משה רט מנסה לעשות סדר בבלגן באופן בהיר, עממי ומחויך, כך שגם פילוסופובית כמוני מבינה על מה מדובר. אפשר להסכים אתו ואפשר שלא, אבל הספר בהחלט נותן חומר למחשבה.

הם רצים ואנחנו רצים

והנה המלצה: אם אתם רוצים להשחיל לילדים שלכם באלגנטיות קצת תורה לתוך ימי החופש המרוחים, חפשו בגוגל את סרטוני "רצים למשנה". למי שלא מכיר, מדובר בפרויקט של 'מרכז הוראה והלכה' של הרב יוסף צבי רימון, שמלמד משניות בצורה בהירה וחווייתית כבר מספר שנים. השנה לומדים את מסכת סוכה, ואצלנו כולם נהנים לעקוב אחר עלילותיו של יהוידע (ואשתו צפורה) מהכפר התלמודי 'נווה צרצרים'. מדי יום הילדים צופים, עונים על חידה, וגם מוזמנים לבצע משימה שבועית מאתגרת. לא נורא אם לא התחלתם בתחילת החופש - כל הסרטונים מופיעים באתר וביוטיוב, וההרשמה חינם.

לתגובות: [email protected]