בשבע מהדורה דיגיטלית

ריאליטי ירושלמי - ביקורת טלוויזיה

זה לא שאין מה לשפר לקראת העונה הבאה, אבל "סלפי ירושלים" של ערוץ 20 היא בהחלט בשורה על מסך הטלוויזיה

מנורה חזני , י"א באב תשע"ז | עודכן: 07:56

ערכים ציוניים בעברית מדוברת. דן שפירא ב"סלפי ירושלים"
ערכים ציוניים בעברית מדוברת. דן שפירא ב"סלפי ירושלים"
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

כשראיתי לראשונה את דן שפירא, המנחה המשופשף והעדכני בעל המראה החילוני לחלוטין, מסביר שירושלים היא העיר הקדושה והחשובה בעולם, עיר אהובה שדורות רבים נכספו לשוב אליה, שפשפתי שוב ושוב את העיניים, בדקתי שאני שומעת טוב והרצתי אחורה וקדימה שוב ושוב.

אבל זה היה אמיתי. צפיתי בתוכנית טלוויזיה מושקעת, סופר מקצועית ולא מתויגת כדתית שהיא כולה שיר אהבה לירושלים. הייתי כחולמת.

התוכנית "סלפי ירושלים" היא שעשועון ריאליטי. בכל תוכנית זוג מתמודדים מקבל כתב חידה שמוביל אותו לאתר היסטורי. באתר הוא פוגש בדמות עם סיפור ירושלמי מיוחד, שומע את סיפורה, מצטלם איתה תמונת סלפי ומקבל את כתב החידה שיוביל לאתר הבא. המרוץ הוא נגד הזמן - בתוך חצי שעה המתמודדים חייבים לחזור עם התשובות ועם התמונות. בתוכנית משולבים קטעי ארכיון ומידע היסטורי בכתוביות. סחתיין על ערוץ 20. אם דיברנו על אידיאל גדול ורחוק של שילוב תוכן וצורה, מתברר שהאידיאל לא רחוק בכלל. ערוץ 20 פיצחו את הקוד ויצרו תוכנית מעניינת, מושקעת, מלאה בתוכן, מקצועית ודוברת ישראלית מדוברת.

התוכנית מלאה חן. הדמויות שמשתתפות במשחק נבחרו בקפידה, ויש בהן הרבה אותנטיות. גם כיפת הניילון הלבנה והמבריקה על ראשו של דן שפירא כשהוא מגיע לאזור הכותל מתקבלת בהבנה ובחיוך. ובכלל, המנחה כיפי וזורם, מוציא מהפה בלי הרף דיבורים שלא היו מביישים ראש ישיבה, אבל זה נראה שהוא מאמין לעצמו ולא רק מדקלם את הטקסט שכתבו לו.

החידות בתוכנית קשות ומאתגרות, ונראה שקדם לכתיבה שלהן תחקיר רציני. הדמויות בעלות הסיפור ההיסטורי שהמתמודדים פוגשים מלאות עומק ולרוב בעלות כושר ביטוי מצוין. יחד הן יוצרות פסיפס אנושי והיסטורי עשיר ומלא פנים. לפעמים הן דמויות לא ידועות כמו יוצרת תכשיטים מתוקה מהרובע היהודי, ולפעמים מפורסמות כמו ראש העיר ניר ברקת והזמר יונתן רזאל.

יש רגעים משעשעים - כשהחילונית שנשואה לדתי מחליטה לאמץ את ה"הלכה" ששמעה בבית הרב גץ, שהיה קונה לאשתו מתנה בכל ראש חודש, אומרת "יישר כוח" ובעלה הדתי לא יודע מיהו כלבא שבוע. נראה שהרבה פעמים מיטשטשים הגבולות בין דתיים לחילונים. ויש גם רגעים מרגשים. כשמאות ילדים חרדים שרים-מתפללים בתוככי מנהרות הכותל אי אפשר שלא לרעוד קצת. וכשסמדר, בת למשפחת יורדים שהחליטה לעלות לארץ, מקבלת הופעה פרטית מיונתן רזאל שבה הוא שר לה "כי מציון תצא האהבה" - אי אפשר לא להרגיש שהיא הרוויחה את זה ביושר.

לקראת העונה הבאה, וחובה שתהיה אחת כזאת, כמה הערות בונות: כללי המשחק לא מספיק מובנים. הייתי צריכה לצפות בכמה תוכניות כדי להבין מה התחרות ומי נגד מי. הגרפיקה קצת ענייה - הם רצים נגד השעון, והשעון עושה טובה ומגיח לאיזו שנייה על המסך ומיד נעלם. אם הם רצים נגד השעון הייתי רוצה להרגיש את המתח. ובכלל, אין מספיק מתח, ואולי היה עדיף שהמתמודדים יתחרו זה בזה ולא בשעון. דן שפירא חוזר על המסר יותר מדי פעמים, אבל אין צורך. זה טיפה אובר-דידקטי. מבינים את חשיבות העיר מעצם העיסוק בה בתוכנית, ולא צריך לחזור על המסר שוב ושוב. אבל אולי בעצם לא שמענו מספיק על המרקע כמה העיר הזאת חשובה, אז כן צריך לחזור על כך?

כשצפיתי בסדרה "סלפי ירושלים" תהיתי לעצמי מה היה חושב המשיח, אם בדיוק כשנכנס משער הרחמים היה נתקל בצילומי הסדרה בלב הרובע היהודי. אם היה שמח ומברך או לא. אבל בעצם יש דעות הסוברות שהמשיח הוא לא אדם אלא תקופה, אז יש מצב שהתוכנית הזאת היא המשיח בעצמו. אף אחד לא חלם שהמשיח והגאולה ייראו ככה, אבל בהחלט הבטיחו לנו תקופה מלאת פלאות. ובעיניי התוכנית הזאת היא אחת מהן.

"סלפי ירושלים" - תשכחו מכל מה שחשבתם על תוכניות ריאליטי ורוצו מהר לראות, יחד עם הילדים.



טוען....