להיות פנויה להכנה נפשית
להיות פנויה להכנה נפשיתצילום: שאטרסטוק

מצפים לתינוק. מצפים לנופש המשפחתי. מצפים לשבת. מצפים לגאולה. ההמתנה עלולה להיות מורטת עצבים, ועשויה להיות זמן של בניית כלים. יש משפט שאומר שכגודל ההכנה כך יכולת קבלת השפע. ככל שאני מתכוננת יותר לקראת דבר שחשוב ומשמעותי לי, כך אוכל לקבל את השפע שהאירוע הזה מביא איתו. אם זה בלידת תינוק חדש למשפחה, בהכנות לחתונה או לשבת או חג.

נאמר שמי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, ומתברר שהכוונה לא רק לאוכל ממש. מתברר שהכנה, רוחנית, נפשית או מעשית, תאפשר לי באמת "לאכול" את מה שיקרה. לא סתם קיים מושג ההכנה. הכנות לחתונה, הכנות לשבת, הכנות לליל הטבילה.

שנים הולכת איתי אותה המעשייה, שהתרחשה באמת, אודות מכרתי, שהחליטה לא להתכונן לשבת. זו הייתה תקופה לא פשוטה אצלה, ובאומץ גדול היא פשוט לא עשתה שום הכנה. במודעות מלאה. לא ניקתה ולא בישלה. אני לא זוכרת מה הם אכלו, ואם מקלחות היו או לא. אני רק זוכרת את השיתוף הכן שלה אחרי אותה חוויה. "לא הרגשתי שום שבת", היא אמרה. "עשינו סעודות, ישבנו סביב שולחן, אבל הרגשתי בתוכי כאילו אני ביום חול". את ה"מי שלא טרח בערב שבת" היא הרגישה וחוותה על בשרה. הקב"ה משפיע עלינו שפע אין-סופי, האם הכלים שלנו מוכנים בשביל לקלוט אותו?

וככל שהאירוע הבא עלינו לטובה גדול יותר, כך נזדקק לכלי גדול יותר. לידת תינוק מביאה הביתה אור של נשמה חדשה. יש משהו גדול מזה בעולם? תשעת חודשי ההיריון הם הזמן להתכונן לתינוק החדש, כאישה, כאימא, כאם לילדים הגדולים יותר בבית. וההכנה תהיה בשלושת הרבדים - הרוחני, הנפשי והפיזי, כדי ליצור כלים לקבלת הנשמה החדשה.

כהכנה רוחנית ניצור בשיח בבית את האמונות הנדרשות לשינוי שיתרחש, אמונות שמשמחות ומקדמות אותנו ואת ילדינו. נדבר איתם ונגיד להם "איזו מתנה הקב"ה נתן לנו!", "עם כל תינוק שנולד יורד שפע מיוחד לכל המשפחה". האמונות צריכות להיות מדויקות לך. כאלה שאת מאמינה בהן ובלשון חיובית. אמונות שמסבירות למה הלידה הקרובה היא אחד הדברים הטובים ביותר שיכולים לקרות. אם את לא מאמינה בזה, זה לא יעבוד. הילדים שלנו קולטים את הרוח שבין המילים, לא פחות מהמילים עצמן.

ומכאן להכנה נפשית. טוב, זה באמת לא חוכמה לומר שכדאי להיות פנויה לילדים שלך ולתת מקום לחששות ולפחדים אם יש, ולדבר ולספר על מה שהולך להיות. עקרונית, הכנה וציור של המציאות המתקרבת נותנים ודאות וביטחון לילד. "ואז כשהתינוק יבכה, אתה תוכל לעזור לי להרגיע אותו ולהביא לי את המוצץ". למה זה לא חוכמה? כי כדי להיות למען הילדים, אני צריכה להתפנות לעצמי ולספק את צרכיי, הפיזיים והנפשיים. וזאת החוכמה.

ולבסוף, הכנה מעשית. אצלי בעליית הגג יש פינה שמיועדת לנכדים. "אימא", צועקת בתי הקטנה בת הארבע, "האופנוע כבר קטן לי, צריך להעלות אותו לנכדים". הנכדים אינם בעליית הגג חלילה, הם אינם עדיין בכלל. אבל למדתי מחברה להכין כלים, ומבחינתי, פינת חפצי נכדים בעליית הגג, זה ליצור כלי. הכנה מעשית יכולה להתבטא בהכנת התיק ללידה, בהכנת הבגדים ביחד, בביקור אצל חברה שכבר ילדה, ועוד כיד הדמיון הטובה. ויהי רצון שנזכה לכלים מתוקנים ורוב ברכה בהם.

פורסם בפנימה

לרכישת מנוי