עיתונות ליברלית בישראל? אין חיה כזו

השיח הציבורי אודות תפקידה של התקשורת בישראל יצא מהמעגל המקצועי-ענייני והפך כולו לפוליטי. דעה

חיים לב , כ"ד באב תשע"ז

ידיעות אחרונות
ידיעות אחרונות
צילום: פלאש 90

ישנה מידה לא מבוטלת של צביעות וגלגולי עיניים בקרב עיתונאים רבים, מין היתממות מעושה, אודות שאלת היחס של התקשורת בישראל לראש הממשלה בנימין נתניהו.

קל ללעוג לראש הממשלה. להגחיכו. להציבו במשבצת הפרנואיד ולייחס לו תכונות של חרדתיות תקשורתית ובכך לבטל את ביקורתו על יחסה של התקשורת כלפיו.

אין ספק שבדיקות וחקירות נגד אישי ציבור במערכת הפוליטית מתנהלות עם התקשורת או בלעדיה. גם אין ספק שתפקידה של התקשורת העצמאית בישראל להעצים את השקיפות השלטונית, לבקר את השלטון ולשמש זרז לרשויות האכיפה לתיקון עוולות ולמיגור השחיתות השלטונית.

אבל אחרי שאמרנו את זה מן הראוי לדבר אודות תופעת טשטוש הגבולות הטראומטי שחוות הרשויות בישראל, ובכללן הרשות המסקרת, להלן: התקשורת. אנחנו אוהבים uמרבים לתקוף את הרשות השופטת המזיזה את גבולות הגזרה שלה ונוגסת בחלקה של הרשות המחוקקת, של הרשות המבצעת. הגיע הזמן לדבר גם על זה: התקשורת בישראל הרימה ראש והיא מנסה להכתיב מדיניות לכיוון אחד המורה על מקום אחד: מדינת ישראל ללא בנימין נתניהו בראשה.

קחו למשל את עיתון 'ידיעות אחרונות' של סוף השבוע האחרון. ששה מאמרי דעה אודות כנס התמיכה בראש הממשלה – כולם נגדו; אין שבוע בלי איור של ביבי עם אף של חזיר שמזכיר קריקטורות של שנות ה-30. פעם נגד העם היהודי היום נגד נתניהו; תחת דיווחיות מתבקשת כל כותרת פוליטית של העיתון נוטפת פרשנות לצד אחד.

כשהתקשורת סיקרה את חקירותיו של אהוד אולמרט היא עשתה זאת ברמת הדיווחיות ובאופן יחסית ענייני. כשאולמרט רץ לבחירות לאחר שנפתחו נגדו כמה חקירות פליליות מנהיגי השמאל קראו לו: רוץ, אהוד רוץ'. כך היה בתקופתו של אריק שרון ששקע תחת חקירותיו. היו מאמרי דעה. היו טורי פרשנות. אבל היה איזון מתבקש. זה לא קורה אצל נתניהו בקרב כלי התקשורת המרכזיים.

אפשר להכיל נטיה של עיתון לצד זה או אחר במערכת הפוליטית. קשה לקבל את עובדת היותו של 'ידיעות' שופרו הרשמי של השמאל בישראל – כל עוד הוא לא עדכן את קוראיו על כך באופן רשמי. שלא נתבלבל: לגיטימי להוציא לאור עיתונות סקטוריאלית. העיתונות החרדית למשל אינה מתיימרת להיות עיתון כלל-ישראלי. היא מכריזה על כך במפורש תחת הלוגו של שם העיתון "ביטאונה של היהדות הנאמנה". לאחר שחוק גיוס פוגעני מבחינתם יאושר בכנסת יהיו שם עשרה מאמרי דעה – כולם נגד החוק ונגד מחולליו. הגיע הזמן ש'ידיעות' יכריז רשמית על זיהויו הפוליטי.

במידה מסוימת ראש הממשלה עושה עוול לבנימין נתניהו כשהוא מפמפם את הטענה לפיה התקשורת מסמנת אותו בשליחות אושיות השמאל בישראל.

עובדת היותו חוזר על כך בכל הזדמנות אפשרית הניקרית לדרכו מעמעמת את עוצמת האבסורד הגלום בתופעה המגונה הזו. כל עוד זה נשאר במגרש הפוליטי ימשיכו הצדדים להתכתש סביב השאלה עד כמה נתניהו מבקש לעשות הון פוליטי בשם מה שהוא מכנה 'רדיפתו האין סופית'.

אבל נתניהו מרגיש שהרבה ברירות לא נותרו לו והוא יורה את כדוריו האחרונים ומנסה להפוך את החקירות נגדו למאבק של ימין ושמאל. השיח הציבורי אודות תפקידה של התקשורת בישראל יצא מהמעגל המקצועי-ענייני והפך כולו לפוליטי. עוד כמה כותרות ונתניהו יוביל אותנו לבחירות – ששוב בגינה של התקשורת. ושהעם יבחר למי להאמין.