דוד בן גוריון
דוד בן גוריוןצילום: לע"מ

ד"ר אירווינג הלפרין בסך הכל רצה, באורח תמים למדי, לשמוע מראש ממשלת ישראל הראשון, דוד בן גוריון ז"ל, לדעת קצת יותר על עברו של המנהיג, ובעיקר על התקופה בה עלה לארץ ישראל.

הוא שלח מכתב לבן גוריון, ולא בטוח שהאמין שיקבל מענה. אבל אחרי ארבעה חודשים התשובה המיוחלת דווקא הגיעה. ראוי לציין שבתקופה הזו בן גוריון היה כבר בן 82 וביקש לסייע להלפרין שביקש המלצות והארות שיסייעו לו לכתוב ספר על המתיישבים בתקופת העלייה השנייה.

בן גוריון כותב להלפרין, "אתאר את חיי כאשר עבדתי שנה בפתח-תקווה לפני 62 שנים, ובסג'רה לפני 60 שנים. בפ"ת: לא היה קל לקבל עבודה כל יום מפני שהמתיישבים שלנו העדיפו עבודה ערבית. עבדתי 8 שעות ביום כשקיבלתי עבודה. קיבלתי 8 פיאסטרים ליום, עבדתי 8 שעות ביום. לא יכולתי לעבוד כל יום, משום שלא יכולתי לקבל עבודה או משום שסבלתי ממלריה. בממוצע עבדתי 10 יום בחודש".

ואז הוא מספר כיצד ניסה אביו לגרום לו לרדת מארץ ישראל בחזרה אל הגולה. "כאשר גילה אבי שסבלתי ממלריה ורעב, הוא ביקש במכתב שאחזור הביתה. השבתי לו שביתי הוא בישראל. אז הוא שלח לי כסף. החזרתי את הכסף".

בן גוריון מספר עוד כי אחרי ששרד את מחלת המלריה, הרעב והשכר הנמוך שלא הספיק, הוא עבר למושבה סג'רה שבגליל. "היתה לי עבודה קבועה ולמרות שהמשכורת החודשית שלי מנתה 30 פרנקים בלבד, היתי די מאושר", הוא כותב.

ראש הממשלה הראשון גם מבקש מהלפרין לקרוא עוד ספרות בנושא ומנסה לרמוז בצניעות, כי הוא היה רק חלק מקבוצה שהביאה בסופו של דבר לקידום היישוב היהודי בארץ ישראל בתקופת העלייה השנייה.