האם הגדלת מספר הבנות הדתיות המתגייסות לא בא על חשבון מאמץ להגברת המוטיבציה? חיילות דתיות
האם הגדלת מספר הבנות הדתיות המתגייסות לא בא על חשבון מאמץ להגברת המוטיבציה? חיילות דתיותצילום אילוסטרציה: באדיבות 'אלומה'

1

על פי פרסומים שיצאו השבוע, בצה"ל מודאגים ממגמה מסתמנת של היחלשות המוטיבציה לשרת ביחידות קרביות.

הנתונים העדכניים מדברים על 67 אחוזים בלבד מבין המתגייסים ביולי 2017 שביקשו לשרת ביחידות קרביות. זהו שיעור המוטיבציה הנמוך ביותר שנרשם בעשור האחרון, לעומת שיא של 80 אחוזים שביקשו להתקבל ליחידות קרביות בשנת 2010.

מניתוח הנתונים עולה שבשנים האחרונות גוברת הנהירה ליחידות שדורשות מהחייל פחות ומעניקות לו יותר. למשל יחידת המודיעין 8200, שגם נהנית מהילה יוקרתית וגם מאפשרת שירות קרוב לבית בתנאי משרד ולא בתנאי שטח. הפונים ליחידות הצבאיות שעוסקות בטכנולוגיה מתקדמת חושבים עליהן גם כעל קרש קפיצה להשתלבות בענף ההיי-טק במשכורת גבוהה לאחר השחרור. בנוסף לכך, גם מבין הפונים ליחידות המוגדרות קרביות נרשמת פנייה לתפקידים פחות תובעניים בסיכון ובמאמץ, כמו למשל מערכת 'כיפת ברזל'.

חשוב להדגיש שעדיין רוב גדול מקרב המתגייסים מעוניין בשירות קרבי. בכל אופן, בצה"ל ערים לכך שיש כאן מגמה מדאיגה שצריך לטפל בה. אבל לא בטוח שכיוון הפעולה המתגבש הוא גם הנכון. התוכנית היא להפוך את השירות ביחידות השדה הקרביות למתגמל יותר באמצעות העלאה בשכר, מימון לימודים אקדמיים לאחר השחרור ועוד הטבות מהסוג הזה. כל זה טוב ורצוי, לחיילים הקרביים באמת מגיע יותר, אבל ספק אם זה מה שיהפוך את השירות הקרבי למתגמל יותר משירות קרוב לבית במקצועות טכנולוגיים מתקדמים. שורש הבעיה נמצא אולי במקום אחר – בכך שיותר ויותר מתגייסים שואלים את עצמם מה השירות בצה"ל יכול לתת להם, במקום לשאול היכן הם יכולים לתת יותר למדינה.

2

מאז ומעולם המתגייסים ליחידות השדה תרמו יותר למדינה. הם התאמצו והזיעו יותר, הם סיכנו את גופם ואת חייהם, והם לא נזקקו לתגמול חומרי על כך. מקור המוטיבציה שלהם היה התחושה שהם עושים מעשה ערכי ואידיאליסטי, שנתמכה בהכרת הטובה וההערכה שצה"ל, המדינה והחברה הישראלית העניקו להם.

אבל בשנים האחרונות נראה שצה"ל עצמו לא מייקר מספיק את היחידות הלוחמות שלו. מעקב אחרי פרסומים שיוצאים מתחת ידיהם של גופים צה"ליים שעוסקים בדוברות, בהסברה וביחסי ציבור מלמד שבשנים האחרונות יחידות כמו גולני, גבעתי או חיל השריון הן כבר לא הדגל שצה"ל מנופף בו. במקום זה, בצה"ל מעדיפים לשים בחלון הראווה התקשורתי את החיילות הלוחמות ואת הגדודים המעורבים. מי שקורא את החומרים שדוברות צה"ל מוציאה, מתרשם שהמשימה העליונה והחשובה מכול של צה"ל כיום היא שילוב נשים בתפקידים שנחשבו עד לאחרונה למונופול גברי.

גם היחס השוויוני, המכיל והתומך כלפי להט"בים תופס מקום מאוד מרכזי בפרסומי צה"ל. אלה ההישגים שבהם צה"ל מתגאה בשנים האחרונות, במקום לטפח כבעבר את ההערכה כלפי היחידות שעומדות בחוד החנית הקרבי. כאשר מעייניו של דובר צה"ל מושקעים בטיפוח וניפוח תדמיתם של הגדודים המעורבים, לא נשאר לו זמן להאדיר את הלוחמים מהשורה הראשונה.

אי אפשר גם שלא לתהות אם המאמץ הרב שמשקיעים ראשי אכ"א בשנים האחרונות בהגדלת מספר הבנות הדתיות המתגייסות לא בא על חשבון מאמץ להגברת המוטיבציה לשירות קרבי בקרב המועמדים המתאימים לכך. ומן העבר השני, צה"ל מגלה בשנים האחרונות חוסר התחשבות ברור בחיילים הקרביים הדתיים, ובכך הוא יוצר רושם שמוטיבציה קרבית חזקה לא ראויה להערכה, לתגמול ולהתחשבות. אם צה"ל עצמו משדר הערכה מוגבלת לחייליו הקרביים, למה שהמתגייסים יראו דווקא בהם מודל לחיקוי, ולא יסתפקו בשירות שהוא גם יותר קל וגם יותר מתגמל?

3

יש יסוד רב להניח שגם התקפות השמאל הבלתי פוסקות על צה"ל ועל "הכיבוש" פועלות את פעולתן ומפחיתות את המוטיבציה הקרבית, לפחות בקרב בני נוער מחוגי השמאל. צמרת צה"ל של היום נותנת מקום רב לטענות הללו, ובכך היא משדרת בלבול ערכי שמחליש את תחושת השליחות וצדקת הדרך של המתגייסים.

איני יודע אם היחלשות המוטיבציה להתגייס לקרבי שנרשמה לאחרונה קשורה להתעמרות המערכת בחייל הקרבי המצטיין אלאור אזריה. בכל מקרה, הנחישות שגילו ראשי צה"ל ביחסם המחמיר אליו משדרת שהערך החשוב ביותר בצה"ל אינו הניצחון, אלא ההימנעות מפגיעה מוגזמת באויב. כאשר סגן הרמטכ"ל עומד בטקס יום השואה ומדבר על ניצנים של נאציזם בחברה הישראלית, במקום להתרכז בלקח המוטל עליו - מניעתה של שואה שנייה, יש אולי מי שמסיק שמוטב להתרחק מתפקידים צבאיים קרביים שבהם הוא עלול לפגוע בחפים מפשע.

מתבקש גם לבדוק את הקשר בין הירידה במוטיבציה ובין הורדת קרנה של הרבנות הצבאית והאיסור שהוטל עליה לעסוק בחיזוק רוח הלחימה בצה"ל. בצמרת צה"ל נכנעו לביקורת מחוגי האקדמיה ועיתון 'הארץ' שיצאו נגד ביסוס המוטיבציה הקרבית על האמונה היהודית. אבל בינתיים לא נראה שבצה"ל מצאו מקורות אנרגיה חלופיים לאלה שחוללו גל מוטיבציה אדיר ששטף את צה"ל בימי מבצע עופרת יצוקה, והקרין כוח משיכה אדיר אל היחידות הקרביות.

4

כל זה לא משפיע ככל הנראה על המוטיבציה של הנוער הדתי-לאומי, שממשיך להתגייס ליחידות הקרביות באחוזים גבוהים במיוחד. אבל הנתונים האלה מלמדים שוב את מה שהיה ידוע עוד לפני פרסומם: צה"ל זקוק מאוד למתגייסים הדתיים ליחידות הקרביות. גם אם נדמה לפעמים שביחסם לחיילים הדתיים ראשי צה"ל מותחים את החבל, הם נזהרים מאוד לא לקרוע אותו. לכן אין לחשוש מלהפעיל לחץ נגדי מול הלחץ הליברלי נגד "הדתה" בצה"ל. הרצון לשאת חן בעיני חוגים פמיניסטיים וליברליים ולקבל כותרות אוהדות בתקשורת החילונית קיים אומנם בצה"ל. אבל הצורך בחיילים הדתיים חזק יותר, ובהתאם לכך גם הצורך להתחשב בהם – כל עוד הם לא ייתפסו כמונחים בכיס ומובנים מאליהם.

5

חלק משמעותי מהמחסור בכוח אדם בצה"ל נובע מקיצור שירות החובה בארבעה חודשים. ההחלטה הפופוליסטית לקצר את השירות התקבלה בלחץ מפלגת 'יש עתיד', במסגרת הדרישה לשוויון בנטל. את החלל שנוצר בעקבות קיצור השירות היו אמורים למלא אלפי מתגייסים חרדים שיאיר לפיד וחבריו ביקשו לגייס בכפייה. המציאות טפחה על פניהם, הקואליציה התחלפה ומדיניות הממשלה בנושא גיוס החרדים השתנתה. רק קיצור השירות נותר כשהיה, וכך נוצר מחסור בכוח אדם.

בימי הדיונים במערכת הפוליטית על קיצור השירות, צה"ל לא התאמץ מספיק כדי למנוע את הצעד שמצמצם את הסד"כ הקרבי שלו. במקום זה נעשים בשנים האחרונות ניסיונות מפוקפקים למלא את שורות הלוחמים על ידי הסבת חיילות לתפקידי לוחמה. על ההשלכות החמורות של המהלך הזה על רמת הכשירות המבצעית בצה"ל כבר דובר רבות. הירידה הכללית במוטיבציה הקרבית היא איתות נוסף לכך שקיצור השירות הוא בגדר מותרות שמדינת ישראל עדיין לא יכולה להרשות לעצמה. זה לא יהיה פופולרי, אבל כדאי שיימצאו גורמים במערכת הפוליטית שיהיו מספיק אמיצים ונחושים להחזיר את הגלגל לאחור.

לתגובות: [email protected]