איפה היתה התקשורת לפני 12 שנה?

הזעזוע התקשורתי מעצירת המפגינים בדרך לפתח תקווה היה עשוי להיראות אותנטי, אם הזיכרון שלנו היה יותר קצר. דעה.

שלמה פיוטרקובסקי , כ"ח באב תשע"ז

הפגנה בפ"ת נגד מנדלבליט
הפגנה בפ"ת נגד מנדלבליט
Photo by Tomer Neuberg/ Flash90

כותרות חלק מהעיתונים ותוכניות הבוקר ברדיו נתונות כולן תחת רושם הזעזוע ממעצרם של מנהיגי ההפגנות מול בית היועמ"ש אמש בפתח תקווה.

כל אבירי חופש הביטוי וכוהני חופש ההפגנה נזעקו לספר לנו כמה נורא הדבר שהמשטרה מונעת ממפגינים לעשות את הדבר האלמנטרי כל כך - להפגין.

משפטנים מגויסים להסביר לנו כמה טועה המשטרה, ומדוע ההפגנות מול בית היועמ"ש חוקיות גם ללא כל רישיון, וכל המקהלה העליזה כולה קוראת יחדיו (באופן מטאפורי כמובן) "מדינת משטרה", "מדינת משטרה".

האמת? נשמע הגיוני. איזו מן דמוקרטיה זו כאשר מפגינים תמימים נעצרים באישון ליל עוד לפני שבכלל הגיעו למקום שבו הם מתכוונים להפגין? האם ככה נוהגת משטרה האמונה על חופש ההפגנה?

הזעזוע כל כך נגע ללבי כך שלמשך כעשר שניות בערך חשבתי לכתוב שלט, לצאת לרחוב, ולהפגין הפגנה משלי נגד המפכ"ל וצמרת המשטרה. לסדום היינו? לברית המועצות תחת שלטון סטאלין דמינו?

אבל אז, מלא חרון ועיזוז, נזכרתי פתאום שאנחנו, ממש בימים אלו, מציינים 12 שנה להשלמת תהליך ההתנתקות. וראו זה פלא, נזכרתי גם במה שקרה לרבים מחברי שניסו להפגין נגד ההתנתקות.

אתם זוכרים את האוטובוסים שנעצרו בדרכים? אתם זוכרים את הפעילים שנעצרו בשב"כ באישון ליל ונותרו במעצר כמה שבועות עד ששוחררו? אגב, סתם לידיעתכם, עד היום מדינת ישראל מעולם לא הגישה כתב אישום נגד אף אחד מהם. אתם זוכרים את המפגינים שנעצרו על ידי המשטרה יום אחר יום בכל רחבי הארץ ואת מאות התיקים הפליליים שנפתחו להם?

אני זוכר. מה שאני לא זוכר הוא זעזוע תקשורתי שדומה ולו במקצת לזעזוע שאופף הבוקר חלקים נרחבים מהתקשורת הישראלית. אפס, גורנישט, כלום.

תרשו לי לא להזדעזע יחד עם עדת צקצקני התקשורת. מה שמטריד אותם איננו חופש ההפגנה. הבעיה שלהם היא פשוט שהמפגינים הם חבריהם, בני אותו מילייה. לו היו ההפגנות הפגנות ימין השתיקה היתה רועמת הבוקר. אז בואו ניכנס כולנו לפרופורציות.