ביום שישי שעבר ציינה משפחת ריין 11 שנים לנפילתו של הבן, רס"ן בניה, במלחמת לבנון השנייה. מיד אחרי האזכרה נסעה המשפחה לברית המילה של הנכד העשרים ושמונה, ישי ריין.
האמא והסבתא, חגית ריין, סיפרה בשיחה עם ערוץ 7 כי "לפני 11 שנה כשבאו להודיע שבניה נהרג, בדיוק אחותו קיבלה צירים והלכה ללדת, קמנו מהשבעה ועשינו ברית, הכנסנו בבריתו של אברהם אבינו את בניה הראשון.
''עכשיו אחרי 11 שנים, יום שישי שעבר, היתה לנו אזכרה ואחרי האזכרה הלכנו לברית לבן של אלישמע. אני חושבת שרק משפחה שכולה תבין את הביחד הזה, את המלא והחסר, את האין והיש, את החושך עם האור, עין אחת בוכה ועין אחת צוחקת".
ריין מספרת על השבת המרגשת שעברה עליה, "שעה לפני שבת אלישמע מתקשר אלי ומבשר 'אמא נולד לי בן במזל טוב', ואני חושבת על שבת היארצייט, שבת האזכרה ועכשיו פתאום לידה, אני צוחקת ובוכה ביחד.
''נראה לי שהאיזון הזה של הצחוק והכאב ביחד, אולי מישהו מהצד יחשוב שאנחנו משוגעים אבל זה בדיוק האיזון השלם שאפשר ביחד לשמוח ולכאוב, זה האיזון הבריא שלנו של האמהות השכולות. אני מכניסה שבת ומדליקה נרות, מתחילה לברך ואומרת 'וזכנו לגדל בנים ובני בנים', ובום מטח של דמעות נופל ואני אומרת לקב"ה - אנא תן לי כוח, זו שבת ואני לא רוצה לבכות.
''אני תמיד פונה אליו והוא עוזר לי, ואז אני רואה את בניה שלנו הולך לכיסא הכבוד ואומר 'תן לאמא שלי כוח'ו. אני שומעת את בניה אומר 'אמא - ביקשת כוח והנה קיבלת כוח, זה הנכד ה-כח שלנו''.
ריין משוכנעת כי תאריך הלידה של הנכד החדש לא היה מקרי. "בניה מסדר לנו מלמעלה באותו יום שהכאב יהיה מהול בשמחה ואני מרגישה שהקב"ה כל כך אוהב אותי שהוא שולח לי את המתנות האלה.
ביום שישי האחרון, כמה שעות לפני כניסת השבת, קיבלה ריין שיחת טלפון מבחורה שהיא אינה מכירה. "היא מספרת לי שהיא עכשיו יוצאת מהברית של הבן שלה והם קראו לו בניי, והבחורה ממשיכה לספר 'שמעתי אותך בגיל 14 לפני כמה שנים בשבת בנחלים והסיפור של בניה לא עזב אותי. הייתי מדריכה ותמיד סיפרתי לחניכים שלי על בניה. היה ברור לי שאקרא לילד שייוולד בניה והנה נולד לנו בן ראשון וקראנו לו בניה'.
"ככה זה כל הזמן אני מרגישה שהקדוש ברוך הוא שולח לי מתנות ודרישות שלום מבניה", מוסיפה ריין.