השקר הגדול של המשפטנים

באמצעות עיוות משמעותו של המושג "האינטרס הציבורי" הצליחו המשפטנים וחלק מהפקידות הבכירה לקחת את מדינת ישראל כבת ערובה. פרשנות.

שלמה פיוטרקובסקי , ו' באלול תשע"ז

אליטת המשפטנים
אליטת המשפטנים
צילום: פייר טרדג'מן, פלאש 90

1. בספרו "1984" מצייר הסופר ג'ורג' אורוול את דמותה של "אוקיאניה", מדינה טוטליטרית שבה האזרחים נמצאים תחת עינו הפקוחה של "האח הגדול", שליט המפלגה השולטת במדינה.

שלוש סיסמאותיה של מפלגת ה"סוצאנג", המפלגה השלטת במדינה, המוחדרות למוחותיהם של כלל האזרחים, הן "מלחמה היא שלום", "חירות היא עבדות", "בערות היא כוח".

הרעיון הוא פשוט, אם תסביר לאנשים מספיק פעמים עד כמה החירות היא עבדות, והמלחמה היא שלום, בסוף הם יאמינו לך. אין משפט או טענה, מופרכים ככל שיהיו במבט ראשון, שלא ניתן להוכיח את ההיגיון לכאורה הטמון בהם במהלך לוגי לולייני כזה או אחר. בסופו של דבר התעמולה גוברת על ההיגיון, והדרך היחידה לסדר את המחשבה, היא לחזור לאמיתות הפשוטות. להיזכר שעבדות היא עבדות, חירות היא חירות, מלחמה היא מלחמה ושלום הוא שלום.

2. שורה של משפטנים נכבדים ונשואי פנים, אשר כיהנו במשרות המשפטיות הבכירות ביותר במערכת הציבורית ובמערכת המשפט, יצאו במכתב פומבי נגד ניסיונה של שרת המשפטים לתת לשרים יד ורגל בבחירת היועצים המשפטיים במשרדיהם. מדובר בהחלטה ש"נמצאת על השולחן", ומשום מה כל גורמי המערכת המשפטית, מגדול ועד קטון, יצאו למלחמת חורמה בקידומה.

אם ננסה לזקק מתוך כל הטיעונים נגד המהלך את לוז העניין, הרי הוא כזה: היועצים המשפטיים חייבים להיות עצמאיים לחלוטין, זאת משום שתפקידם הוא להיות ממונים על הדאגה ל"אינטרס הציבורי". לא מדובר בעוד פקיד האמור למלא את התפקידים שהוטלו עליו. מדובר על מי שתפקידו הוא להגן על הציבור בפני גחמותיו של השר הממונה על המשרד. השר מלא וגדוש באינטרסים זרים, ואילו היועץ המשפטי הוא נציגו של הציבור ודואג רק לו.

3. אם זה לא היה כל כך מופרך זה היה מאוד משעשע. המחשבה שמכל הגורמים הפועלים במשרד ממשלתי דווקא היועצים המשפטיים הם אלו שידאגו ל"אינטרס הציבורי".

מה במסלול שאותו עובר אדם עד למשרה של יועץ משפטי מכשיר אותו לדאגה לאינטרס הציבורי? הרי מדובר בסך הכל בפקיד לענייני חוק ומשפט. יתרונו היחיד על כל אדם ברחוב הוא בקיאותו בספרי חוקים והלכות משפטנים. אין בו שום "כוח על" המאפשר לו לזהות טוב מכל אדם אחר את האינטרס של הציבור.

4. את הטיעון שלפיו היועצים המשפטיים והמשפטנים בכלל הם אלו המגנים על האינטרס הציבורי אפשר וצריך לתקוף משני היבטים, התאורטי והמעשי.

מההיבט התאורטי, גישה לא פטרנליסטית לציבור, שמניחה ש"הציבור" יודע מה טוב עבורו, תניח שלעולם מי שחייב לתת דין וחשבון לציבור ושמשרתו תלויה באמון מתחדש מדי תקופה של הציבור, יהיה מחויב יותר לאינטרס של הציבור.

מכל האנשים הפועלים במשרד ממשלתי, היחיד השואב באופן ישיר את כוחו מהאמון שאותו רוחש לו הציבור הוא השר. הוא האדם היחיד במשרד הממשלתי שציבור רחב ומשמעותי משפיע באופן ישיר, חד ואכזרי לעיתים, על גורלו. כל יתר הפקידים, ודאי היועץ המשפטי, לא חייבים לציבור כלום, וממילא אין שום סיבה תאורטית להניח שהם יפעלו דווקא על פי האינטרס הציבורי.

5. מההיבט המעשי, כל גישת ההגנה על האינטרס הציבורי מניחה שיש כביכול כלי אובייקטיבי לזיהוי האינטרס הזה. מדובר בעצם בהנחה שהיתה מקובלת בחוגים פילוסופיים מסוימים בימי הביניים וגם בתקופת הנאורות, ולפיה אם שני אנשים מספיק חכמים יחשבו על אותו נושא הם תמיד יגיעו לאותה תוצאה שהיא התוצאה ה"נכונה".

העניין הוא שבעולם שבו אנחנו חיים, העולם הפוסט-מודרני, כבר ברור לכל בר דעת שחז"ל צדקו. כמו שפרצופיהם של אנשים הם שונים, כך גם דעותיהם שונות. השכל הישר של שני אנשים חכמים להפליא והגונים עד בלי די יכול להוביל אותם לתוצאות סותרות.

מעבר לכך, השכל הישר של כל אחד מאיתנו מוטה על ידי אינטרסים אישיים. לכל אדם יש אינטרסים אישיים, לשר, לפועל בניין וראו זה פלא, גם ליועץ משפטי. לכל אחד מאיתנו יש מארג אינטרסים מאוד רחב, מודע ובלתי מודע, שרק תמימים יאמינו שהוא איננו משפיע על צורת ההתנהלות שלנו, ועל מה שאנחנו מחליטים.

מה יכול להוביל בכל זאת את השכל הישר אל האינטרס של הציבור? החובה למסור דין וחשבון לציבור, כשהיא מלווה בשקיפות. נבחר הציבור, כלומר השר, יהיה חייב לנסות ולקלוע לאינטרס של הציבור, כי האינטרס האישי שלו הוא לקבל פעם אחר פעם את אמון הציבור. גם זה כמובן איננו ערובה לכלום, אבל זה בהחלט מגביר את הסיכויים.

6. ואת כל זה המשפטנים לא יודעים? האמת היא שהם לא כל כך טיפשים. כל הטענות שהבאנו עד עתה בנויות על הנחה לא פטרנליסטית, שלפיה הציבור יודע מה האינטרס שלו.

אולם המשפטנים הבכירים, אלו שחתומים על המכתב נגד יוזמת השרה שקד, מניחים כנראה שהאינטרס של הציבור הוא מעין "גביע קדוש". לדעתם, זהו דבר מה שנמסר בהליך כמו נבואי לקבוצה של יחידי סגולה שזכו לעטות את גלימת המשפטן. ולכן לא יתכן שהציבור, חסר הבינה והדעת, יתערב חס וחלילה בניסיון להגן על האינטרס שלו.