קבר פתוח, אילוסטרציה
קבר פתוח, אילוסטרציהצילום: אייסטוק

בית המשפט אסר על משפחה, שחושדת כי בנה התינוק הועלם ונחטף מבית החולים בו אושפז ב-1950, לפתוח את חלקת הקבר בה נטען כי הוטמנו עצמותיו.

את התביעה הגישה תושבת הדרום, בת לזוג ניצולי שואה מפולין שעלה לארץ מיד לאחר קום המדינה.

המשפחה ביקשה לבצע בדיקה גנטית לשרידי העצמות שבקבר כדי לבדוק האם מי שקבור בו הוא אכן בן המשפחה, אך בית המשפט קבע על דעת מומחים שהעידו בתיק כי הסיכוי להצלחת הבדיקה קטן מדי, ואינו מצדיק פגיעה בכבוד המת.

ב-1950 חלה אחיה התינוק, שהיה אז בן שנה וחצי, ואושפז בבית חולים. לאחר כמה ימים הודיעו להוריהם כי הוא מת, אך לא איפשרו להם לראות את גופתו, להשתתף בטקס הקבורה או לדעת היכן נקבר.

לפני כמה שנים ביקשה אחותו של התינוק להקים מצבה על קברו, והחלה לחפש את מקום קבורתו. כשפנתה למשרד הפנים ולחברה קדישא, גילתה סתירות בין כמה מסמכים רשמיים אודותיו.

לפסק הדין המלא

השופטת אסתר ז'יטניצקי רקובר כתבה בפסק הדין "במקרה דנא לא מבוקש לעכב את קבורת הנפטר על מנת לנסות ולזהותו קודם פטירתו אלא מבוקש להוציא גופה מקברה, לאחר 67 שנה ולבצע בה פעולה
פולשנית ופוגעת כשהסיכוי לקבל מענה לספקות המקננים בלב המבקשת קטנים ביותר.

המבקשת פנתה לראשונה בבקשה לבצע בדיקת DNA לאחר 65 שנה מפטירתו הנטענת של אחיה, כשבשל חלוף השנים הרבות על פי חוות דעת המומחית מטעם בית המשפט הצלחת הבדיקה הינה נמוכה ביותר.

כן קיימת אפשרות, סבירה ביותר, שלא תמצא כל גופה אם בשל התפוררות הגופה משך השנים ואם בשל הסחף ותזוזת הגופה. במצב זה בו לא תימצא כל גופה תישאר המבקשת עם ספקותיה בדבר גורל אחיה ופתיחת הקבר הכרוכה בביצוע פעולה פולשנית ופוגענית לא תקדם אותה במאום.

כן טענה המבקשת שאינה בטוחה שאחיה נקבר במקום הנטען ומכאן שלכאורה 15 קיים מצב בו יתכן ומצויה גופה אחרת אשר יש לקבל את הסכמת משפחת הנפטר. המבקשת לא נתנה כל הסבר לשיהוי משך 76 שנה, כן לא הוכיחה שניסתה לברר מה עלה בגורל אחיה בדרך אחרת שאינה בדיקת DNA. עסקינן בבקשה למתן סעד אשר אין לביהמ"ש סמכות לתתו מכוח חוק מידע גנטי".