לא מועיל, לא מזיק. אנטוניו גוטרש
לא מועיל, לא מזיק. אנטוניו גוטרשצילום: פלאש 90

כשרף הציפיות נמוך, המציאות לא פעם מתגלה דווקא כטובה יותר, וביקורו של מזכ"ל האו"ם בישראל היה דוגמה יפה לכך.

אנטוניו גוטרש לא הגיע לישראל באופן מיוחד בגלל אירוע כזה או אחר, אלא זהו ביקור שנקבע במסגרת סבב הביקורים שלו. לכשהגיע ליהג גוטרש על כך שהעולם לא נגד ישראל, ואולי אף רמז שאנחנו לא יודעים לסנן ביקורות כשטען כי "ישראל מקבלת יחס שווה והוגן, כמו מדינות אחרות". הוא צידד בקו לפיו "ההתנחלויות הן מכשול לשלום", ואפילו ניסה לשכנע אותנו שמשהו בתעוזה של כוח יוניפי"ל בלבנון עומד להשתנות.

נכון. טוב מדי זה לא, אבל מצד שני זה גם לא רע. בישראל לא ציפו לראות כאן את גוטרש משתפך בנאום פרו-ישראלי. היחסים עם האו"ם השתנו אומנם מעט, אבל במערכת המדינית בירושלים אף אחד לא ציפה לשמוע משפטים שיצדדו בצורה מובהקת בעמדה הישראלית. מזכ"ל האו"ם לא ישנה את דרכו בעקבות הביקור שערך כאן, ואין גם מה לצפות לכך. הוא נמצא במשחק הפוליטי הבינלאומי כל כך הרבה שנים, ומשחק בדיוק על פי הכללים.

זה לא משנה כמה חיוכים הוא יפזר, וגם אם הוא יילקח לסיור בשמי עזה או בשמי לבנון, בסופו של דבר כללי המשחק מחייבים אותו להיות מה שהוא מגדיר אובייקטיבי, ומה שבמבט חיצוני נראה כמו הגדרה של ניתוק. כך הוא יכול לדבר באותו משפט על כיבוש ישראלי והסתה פלשתינית, בלי להבין את הסלט ובלי לנסות לייצר פרשנות.

דני דנון, שגריר ישראל באו"ם, היטיב לסכם בשבילנו את המסר הכי חשוב: "המזכ"ל הוא לא מי שיילחם למען ישראל. אנחנו מצפים שהוא יהיה אובייקטיבי באמירות שלו ובפעולות שלו, ואנחנו נתמודד עם האמת שלנו".

שינויים באו"ם ייווצרו רק על ידי צעדים משמעותיים. לזכותו של דנון ייאמר שאת עבודתו בשנים האחרונות מעריכים מאוד גם בדרגים הגבוהים ביותר: הבחירה בו לראשות ועדת המשפט באו"ם, קרב איתנים שהוא מנהל על מקום היסטורי במועצת הביטחון, סדר פסח לשגרירים, וגם ההכרזה של האו"ם על יום חג וחופש ביום הכיפורים (יוזמה ששייכת לדנון יחד עם קודמו בתפקיד רון פרושאור).

ישראל פועלת ככוח עולה באו"ם, בין אם ירצה גוטרש ובין אם לא. לגורמים הפועלים שם אין שום אשליות, הם יודעים שמהמזכ"ל עצמו לא תבוא לישראל שום ישועה. רוצים הוכחה? חפשו את הגינוי של האו"ם לטבח המזעזע בנווה צוף. אל תטרחו, לא היה כזה. גם לאירוע בברצלונה לא היה. לא שאנחנו מצפים, אין שום משמעות לגינוי של מזכ"ל האו"ם, ובכל זאת גוטרש הוא לא איש בשורה, הוא ממשיך דרך. בינתיים הוא משובץ על משבצת הלמל"מ – לא מועיל ולא מזיק.

כן, זה היה ביקור חגיגי ומרשים, אבל ללא ספק לא קרוב למה שהיה כאן עם הגעת שגרירת ארצות הברית באו"ם ניקי היילי. היא תומכת בישראל ללא סייג, מצביעה על איראן כמדינה חשודה בכל הזדמנות אפשרית, וגורמת לשינוי כללי המשחק באופן שמשרת היטב את הדיפלומטיה הישראלית. השינוי שהיילי עשתה ועושה בהתנהלות האמריקנית באו"ם הוא נושא שעוד ישמש כר פורה למחקרים בעתיד.

יש בעיקר רצון

במקביל לסיורי גוטרש בארץ הקודש הסתובב כאן השבוע בקדחתנות ג'ייסון גרינבלט, השליח האמריקני המיוחד למזרח התיכון. האמריקנים רוצים מאוד לקרב בין ישראל לפלשתינים, אבל הבינו באופן מובהק שזה לא יקרה בדרך הפשוטה. לכן גרינבלט סייר בין נקודות שונות – מעברי גבול עם הרשות הפלשתינית ועם עזה - בניסיון למצוא בסיס לשיתופי פעולה כלכליים שיקרבו בין הצדדים. ההנחה של האמריקנים בצעד הזה היא שלמרות הכול גם בעת הזאת אפשר למצוא את הדרך לקרב בין הצדדים.

גורם בצד הפלשתיני המעורה במגעים טוען שבשלב הנוכחי, למרות שניכר שהאמריקנים מאוד רוצים, נראה שהם לא מסוגלים להביא לחידוש השיחות. "הם מנסים בכל דרך. דיברו איתנו על מיזמים כלכליים ועל הקלות שישפרו את מצב האוכלוסייה, אבל לא דיברו על הדרישות הבסיסיות שלנו כמו שחרור אסירים", הוא אומר.

בירושלים כמובן משדרים על גל אחר. מאזינים לגרינבלט, מקבלים את דבריו, מתייעצים ומייעצים. אומנם השבוע אמר ראש הממשלה כי "לא תהיה עוד עקירת יישובים בארץ ישראל" והקפיץ משמחה את הימין, אבל זה כנראה אותו ימין ששכח שלפעמים נתניהו אומר לציבור את מה שהוא רוצה לשמוע. הרי אם יהיה לחץ אמריקני, לא ברור בדיוק האם האמירה הזאת תעמוד במבחן המציאות. כדאי לזכור שבשנה האחרונה פונתה עמונה, וההבטחה אחרת שניתנה - לקדם במהירות את בניית היישוב עמיחי בשביל המפונים - עוד לא מומשה.

האמריקנים לא מתכוונים להרפות, למרות המצב הפסימי. גרינבלט כבר הצליח לתפור שיתוף פעולה כלכלי אחד משמעותי בין הצדדים, וסביר להניח שיקצור עוד הצלחות, במיוחד לנוכח קצב העבודה האינטנסיבי שלו.

פקיד בממשל האמריקני שעמו שוחחנו השבוע אומר שהממשל רוצה אבל אינו מגובש דיו. "ברור לנו שבמישור הכלכלי, ישראל מעוניינת להיטיב עם הפלשתינים, שמצידם ישמחו מן הסתם לקבל כל מה שבירושלים יסכימו לתת. למרות זאת בשלב זה אני לא רואה תוכנית סדורה שתצליח לגעת בצדדים באופן שיסכימו לשבת ולדבר באופן שיקדם תהליך. המרחק הוא כה רב, והצורך ללמוד את המצב והניואנסים המשתנים הוא כה גדול".

לשאלה איך הממשל מתייחס להצהרה של ראש הממשלה בנוגע לאי פינוי יישובים עונה הפקיד: "מה שאנחנו חושבים על הנושא אינו בגדר סוד. אנחנו נמשיך לפעול עם הצדדים כדי לגבש את העסקה הזאת". אין ספק שהאמריקנים מאוד רוצים, אבל בהתבוננות קלה מהצד זה נראה שלא משנה איזה מאמץ יעשו – הזמן טרם הבשיל.

מי יתווך?

האמריקנים מנסים אפיק נוסף, שכבר סיפרנו עליו כאן בשבועות האחרונים, ועל פי הפקיד האמריקני הכיוון הזה הולך ומתחזק. קודם כול מבקש ממשל טראמפ להביא לחיבור פנים-ערבי בין הרשות הפלשתינית ושלטון חמאס. כדי לעשות זאת הוא זקוק למדינות ערב המתונות. הניסיון יהיה ללחוץ על מהלך אזורי, גם אם הוא יקדים מהלך ישראלי-פלשתיני. חלק ממדינות ערב, לפחות כלפי חוץ, מצהירות שזה לא יקרה, אבל הכול הפיך.

האמריקנים רוצים לגרום למצב שבו הפלשתינים יבואו לשולחן המשא ומתן כמקשה אחת. לא עוד פלגים וסיכומים עם ארגון אחד שלא מחייבים ארגון אחר. הם מפעילים לשם כך כוחות דיפלומטיים גדולים. אבו-מאזן, שמבחין במאמץ, תקע לאנשי טראמפ השבוע אצבע בעין. מיוזמתו הוא הרים טלפון לנשיא טורקיה ארדואן וביקש ממנו להתערב ולתווך בין הפלגים, במעין רמיזה לוושינגטון שלא הם יבחרו את זהות המתווך בין הצדדים.

חשוב לציין שארדואן מחובר מאוד לחמאס, והרבה פחות למתונים ברשות הפלשתינית. זה לא סימן טוב, ואת זה מבין גם ג'ייסון גרינבלט. בשבועות הקרובים יגבירו האמריקנים את הלחץ כדי שאם כבר יהיה פיוס, הם יוכלו לנסות ולדחוף מי יהיה זה שיתווך. סיכויים קלושים שזה יצליח – ולו בשל הסיבה שחמאס ופת"ח לא מסוגלים לשבת ביחד יותר מדי זמן, כפי שהוכח בעבר.

בישראל מביטים במאמצים הללו מן הצד. ראש הממשלה ייצא עוד לפני ראש השנה לנסיעה ארוכה לחו"ל, שסופה יהיה בארצות הברית ויכלול פגישה עם הנשיא טראמפ. ידברו שם כמובן על הניסיונות לחדש את התהליך, אבל נתניהו כבר הביא הישג משמעותי. התוכניות שראש הממשלה דיבר עליהן לאחרונה בנוגע לשלום אזורי, עירוב השכנות המתונות והצורך בלחץ על הפלשתינים ובשליטה חלחלו עמוק אל תוך הצד האמריקני. זה אולי הדבר המגובש והברור היחיד בצד האמריקני בכל הקשור לתוכניות להסדר בין ישראל לשכנותיה. כל היתר, עדיין לא מספיק נהיר לממשל. השאלה היחידה שנותרה פתוחה היא האם טראמפ ינסה בפגישה בין השניים ללחוץ על נתניהו למחווה כלשהי של רצון טוב כלפי הפלשתינים. בצד האמריקני אומרים שאין שום תכנון כזה.

לתגובות: [email protected]